זו אינה שקיעה קיטשית של אהבה מתקתקה. זו שְׁקִיעָה נוּגָה שחיים חפר חש בה בשנת 1947. מי שהעניק לה חיים מוזיקליים ארוכים היה לחנו של דוד זהבי. הקולות שהמשיכו לשיר את השיר (גידי גוב, אריק סיני, אמיר דדון) העיניקו לשיר
יפעת לוין הלא היא Windy בשם הבמה שלה, נותנת בראש במפגן פופ-ר.נ.ב-ראפ גרובי שחושף את האמת שלה. ביטים קופצניים חוברים לקול הגבוה המעט צורמני שפונה למי שאינו קולט/ מבין אותה: "כל הדברים/ אני עושה בשבילך/ אני עושה בשבילך/ סלק את
לאן הולכת המגיפה? מי יודע מה יהיה במאי? אז הנה הצעה של פיילוט מקורי של אקס פקטור ישראל לאיגוד השידור האירופי: שכל הזמרים, הזמרות והלהקות ישירו מהבית. רעיון גאוני, לא? הניסוי הראשון בהסטוריה נעשה מביתה של אנה סטפאני שחלתה בקורונה.
מהפכות מתחילות במשפט פשוט, נאיבי ואופטימי כמו: "אני ואתה נשנה את העולם" שנשמע כמעט כמו "כוח להמונים" של ג'ון לנון. גם לנון היה נאיבי, למרות שהאמין בכל ליבו בכוחם של ההמונים לשנות. הפופ הנאיבי של סוף השישים תחילת השבעים האמין
