יש מי ששאל האם 1977 היתה השנה הגדולה ביותר בתולדות המוזיקה? השנה מזוהה עם דיסקו ועם פאנק, אבל מציגה מוזיקה נהדרת כמעט מכל הז'אנרים. מצד אחד הפסקול של Saturday Night Fever הוציא את הדיסקו מהמועדונים ופיזר אותו כמעט לכל מקום.
אילן דמרי מבכה אהבה שנגוזה. התחלה שהנצה וסוף שאיכזב. "התחלנו לרקוד שנינו שווים/אני אחרייך סופר צעדים/ הרגליים כבדות היד שלך קרה/ נשארתי לבד על רצפה רטובה". המוסיקה נשמעת כשרטוט של תחושה. הקול הדואב, מתייסר-משתוקק, האווירה החורפית. לא ניכנס לניתוחים מוסיקולוגיים.
לא. הלב של אליעד לא נשבר אפילו לא כמו "צלחת ביוון" (מטפורה אווילית). גם ליבו של כותב שורות אלה נשאר קר. מגמת החנופה המיינסטרימית שלו אינה מובילה לסיפור אמת אותנטי. אל תאמינו ל"שוב התחלתי לפרוט הבוזוקי", כאילו בימי האהבה הוא
