זה לא בא בקלות לכתוב שיר, אפילו כשאתה שלמה ארצי, אבל אז נוחתת שורה אחת (של פילוני) שהוא מעביר לצמד יוצרים, שעושים בשבילו עבודת התאמה, מתרגמים במילים ובצלילים את הלך רוחו ומחשבתו. כשאתה כותב לשלמה ארצי, עליך לכוון למטרה ששמה
בני אנוש מטבעם נעים בין רגשות של עצב ונואשות ובין שמחה ותקווה. זו מהות המנגנון הקיומי. לפתע נפתח שער אל מרחבי הלב, ואז מזדחלת ההכרה שיש לך בכל זאת מקום בעולם, שאתה שייך, שלא לשווא אתה קיים. אם אתה מודע
מה הסיפור של עציון מאיר? הוא תקוע באידיאליזציה שפעם היה טוב יותר ("הלב היה נקי") מתרפק על ימים שהיתה "מנגינה" ו"שירים למגירה", ואילו היום נראה לו "סוף העולם"? מה אומר "לקחו לי את הים"? האם הוא היה מקור ההשראה שפגה?
