מה הסיפור של עציון מאיר? הוא תקוע באידיאליזציה שפעם היה טוב יותר ("הלב היה נקי") מתרפק על ימים שהיתה "מנגינה" ו"שירים למגירה", ואילו היום נראה לו "סוף העולם"? מה אומר "לקחו לי את הים"? האם הוא היה מקור ההשראה שפגה? מה מהות האפוקליפסה היום? מה עניין ההערה שלה שהוא "מוכשר"? האם זה קשור לתחושת התסכול שפעם היו בו מנגינות?
הטקסט המרופרף איכשהו זורם בסתמיותו הפשטנית בזכות מוסיקת פולק-רוק שמזכירה את הטובים שבשירי שנות השבעים בז'אנר הזה. בזכות המנגינה וההפקה האקוסטית המדודה, שומעים את עומק תחושת הגעגועים של עציון מאיר, את ה"משהו בתוכו". את הלב הנקי . המנגינה ענוגה, הקול מאופק במינון מדויק, העיבוד משדר אווירה עוטפת. לפי המוסיקה היא צודקת. אין לו סיבה להיות מתוסכל. יש לו את זה, ושלא יפסיק לחפש. הים של פעם ממילא לא יחזור.
עציון מאיר תחזיר לי את הים בימוי וצילום: גיל רמון
מתגעגע לימים שהייתה בי מנגינה/ על מיטה קטנה בתוך פנימייה גדולה/ כותב שירים למגירה.
מתגעגע לימים שרצנו יחפים/ שש בבוקר הרחובות עדיין ריקים/ עם היד על הגלשן, באופק הגלים.
הלב היה נקי, אני זהר ואחי, והים./ ולמרות שלא הפסקתי לחפש/ כאילו משהו בתוכי עוד מתעקש
גם אם שום דבר מזה כבר לא קיים/ תחזיר לי את הים, תחזיר לי את הים.
את חושבת שאני מוכשר שהשיר הזה מושלם/ וזה בסדר את אומרת, זה רק לוקח זמן
תגידי, למה זה מרגיש לי סוף העולם/ איך הלב היה נקי, אני זהר ואחי, והים.
ולמרות שלא הפסקתי לחפש/ כאילו משהו בתוכי עוד מתעקש
גם אם שום דבר מזה כבר לא קיים/ תחזיר לי את הים, תחזיר לי את הים.
חוזר עייף מהאולפן הולך מתחת לבתים/ שש בערב הרחובות עדיין ריקים
עם היד על הגיטרה והלב על הגלים.
