התחלתי בקליפ. לילה בפריז. דודו טסה עושה דרכו על גשר. נראה כתועה ותוהה. כמעט נדרס. השוטטות הלילית מובילה לחבורת רקדני ברייקדאנס, שמחממת עצמה בריקודים. טסה שר: "זה לא עובר. זה רק זז ממקום אחד למקום אחר". הוא ממשיך להתבונן ברקדנים.
המתקרבנת-מאוהבת-נכזבת-נעלבת עושה למאהב מניפולציות. שלא יחפש אותה כי יצאה לבלות. שלא יחבק אותה אפילו בחלומות. הוי. מה קרה? מהשיר לא ברור. נטש אותה? בגד בה? היצרנים לא הכי יורדים לסיבת התסכול. כינורות מנגנים לה (מה השטויות האלה?), וקשה לה לחיות
אם לא היית מעריץ של סוויד עד היום מותר לך לתהות – מה יום מיומיים? למה שיהיה לך אכפת מלהקת בריטפופ מיושנת. התשובה הפשוטה ביותר תהיה – אולי הלהקה הספציפית הזו היא יותר מסתם כמה בחורים משנות התשעים שממחזרים את
