הבאנליה של הרומנטיקה הנוסטלגית נמצאת בעיקר בשנות השישים. ספינת השלום של אייבי נתן שימשה כמתווכת. לאוספים האלה נכנס רדיו רדיוס אפ.אם 100. הוא כאילו ממשיך את תחנת השלום. כמו כל אחד מהאוספים הקודמים, האוסף הנוכחי מנסה עדיין לתפוס טרמפ על
מצד אחד הרוס בגללה, עומד להישבר .. מצד אחר – לא מעשן ולא שותה (מצב שאינו מעיד על מצוקה), מצד שלישי מזייף "חיוכים מאושרים" "גאון בלהסתיר בעיות". הוא מכיר את חולשותיו יותר מאלף פסיכולוגים שלא פיצחו את "האופי" שלו. .למשרבטי
לא שיא הפואטיקה, לא תמיד עברית תקנית ("לחוות אחד את השני") אבל כשאברהם טל שר "הכל נראה כמו חלום", מאמינים לו. אחרי הכל, לא פשוט להפוך לקונצנזוס מקומי. המעמד שמור למתי מעט. המנגינה, הטון, המילים מושכים לשם, ללב המיינסטרים, בלי
השיר נשמע עידן אחר. הוא הגיע מנוקד כמו לחזק את האוריינטציה הזו (שככה לא כותבים היום). ההשראה הפואטית כמו גם המוסיקלית הן חיזיון נדיר בימינו. הסיפור של איתי דלומי עוסק בזיכרון של התאהבות נואשת ברכז הנוער החדש, אבל הוא מוגש
