האמונה אינה מתבססת על הוכחות שכליות. יכולת החשיבה שלנו מוגבלת, ולכן איננו יכולים לתפוס את "העצמות האלוקית". בכל המחשבות שלנו עליו אנחנו מתארים את אלהים באותן מידות שהוא מתגלה אלינו בהן. האדם לא עומד תמיד במצב קבוע. אדם מאמין שאינו
בואו להופעה/הפתעה בלתי נשכחת של הטרובדור החוזר לימי בלפסט של השישים במאה ה-20 בהוליווד בול בלוס אנג'לס של המאה ה-21. Astral Weeks נחשב לאחד האלבומים הגדולים של השישים. הגרסה הראשונה יצאה ב-1968. ואן מוריסון שר בסוף Astral Weeks המקורי "אני
ליבי פנקר מדמיינת מצבי אהבה בלעדיו בימים ובלילות שמייצרים את הגעגוע המטורף. לא תמיד ניתן לממש את האהבה מסיבות שונות, וגם אם כן, לא ניתן להתחייב שהיא תימשך לנצח, ואז הדמיון עובד "שעות נוספות" בהיבט פיקטיבי. ה"הייתי" בשיר מתייחס למצבים
"הֲרֵי אַחַת לְכָל כַּמָּה שָׁנִים / כָּךְ בְּפֵרוּשׁ כָּתוּב בָּעִתּוֹנִים / שׁוּב תִּתְפָּרֵץ הַלָּבָה מִן הָהָר / וּתְאַיֵּם לִקְבֹּר אֶת כָּל הַכְּפָר", כתב דן אלמגור לפני עשרות שנים, ושרה נפלא חוה אלברשטיין. "מַדּוּעַ זֶה לַחְזֹר הֵם מִתְעַקְּשִׁים?".השיר שכתב דן אלמגור
