זו קודם כל יגאל בשן ז"ל ששר על בין שמיים לארץ. השמיים ידעו קצת לפניו אנה פניו מועדות. המוסיקה המופלאה העניקה לו זיכרון נצח. אריק סיני לקח את ה"שמים" של בשן והעניק להם צבע ואווירה נפלאים מתוך השראה גדולה. "כאן
יהודה פוליקר שר על חיבוק אור אחרון אחרי פרידה. זה אור שאדם משאיר אחרי לכתו, שממשיך לדלוק על פני גלי החיים ומותיר שובל של אהבה, שביב של תקווה, ניצוץ של אור שיישאר בלב גם לאחר מותם. אנחנו מנסים להתנחם במוסיקה.
הפסנתר והטון מזכירים בפתיחה את אלטון ג'ון. שיר חזק של תוגה עמוקה ותפילה. מוסיקה של פואטיקה נדירה באיכותה. על אהבה, אמונה, דת (ציניות כלפי הכנסייה) יחסים, סקס, חופש דת, חיים ומוות. את המעמסה הלירית-תחושתית הזו נטל על כתפיו בחור בן
אולארצ'יק פותח בקול צרוד כזה, שנדמה שמשהו קרה לו. בהמשך המלנכוליה הופכת מקול ניחר לזעקה עוצמתית בקצה המנעד כשהוא נואש מההווה, מבקש ממנה לחזור הביתה. השיר מורכב מהתרפקות על זיכרונות יפים ומהתפכחות כתוצאה מהשבר שעבר עליו. למעשה יקיצה מתמימות, חזרה
לא יכול להיות שאת אסף אמדורסקי לא מעניינת יצירה מקורית. השופטים לחצו עליו לתת כחול לשרון קידושין על שיר מקורי מצוין – "הכל בוער", דיאלוג עם לב שבור שסופג מכה, אמדורסקי הסכים שהשיר "נהדר" אבל הביצוע הקולי – "לא משהו".
