אולארצ'יק פותח בקול צרוד כזה, שנדמה שמשהו קרה לו. בהמשך המלנכוליה הופכת מקול ניחר לזעקה עוצמתית בקצה המנעד כשהוא נואש מההווה, מבקש ממנה לחזור הביתה. השיר מורכב מהתרפקות על זיכרונות יפים ומהתפכחות כתוצאה מהשבר שעבר עליו. למעשה יקיצה מתמימות, חזרה לחיים וקבלת המציאות. "אולי אני בעצם לא כזה גיבור".
אולארצ'יק לא כתב את השיר, אבל בביצוע הזה הוא הפך אותו לדרמה שכולה הוא. זוהי ההזדהות הטוטאלית, ההפנמה, ההתאמה המופלאה לקווי המתאר שלו כיוצר מסוגנן. השיר ייכנס לרשימת שירי החובה שלו.
אלון אולארצ'יק לא כזה גיבור
זה לא כוחות להילחם בחלומות שלי/ זה לא פשוט לחיות עם חצי נשמה
העולם הזה הוא לא מה שחשבתי/ אני חשבתי שצריך רק אהבה
האופניים עוד זרוקים ליד הדלת/ המגירה חצי ריקה מחלומות
ואיך אני מסביר דבר כזה לילד/ כשהוא עסוק בלנגב לי את הדמעות
אולי אני בעצם לא כזה גיבור/ כי נשברתי
מכל מקום את יכולה לחזור/ רק ביקשתי? בואי הביתה
אני שומר את הפתקים שאת רשמת לי/ולומד איך לעשות הכל לבד
עוד מברר עם אלוהים איך זה קרה לי/ הוא לא כועס עלי אני כועס עליו
אולי אני בעצם לא כזה גיבור/ כי נשברתי/ מכל מקום את יכולה לחזור
רק ביקשתי ? בואי הביתה
אני זוכר ימי שבת אז בקולנוע/ ואיך צחקנו בסרטים מצויירים
אולי נקום שוב בזריחה על הגלבוע/ ואולי לא ניפגש שוב בחיים
