מי שגדל על מסיבות סיקסטיז – זה שיר לנצח. לא רק הזיכרון שמר אותו. גם הרגש. למרות השם (Happy Together), זה אינו שיר על זוג אוהבים מאושרים. לפי גרי בונר שכתב את השיר עם אלן גורדון (נפטר ב-2008 בגיל 64)
מי שהיו חברים ואוהבים והיה ביניהם מכנה משותף ("שנינו אהבנו שירת כוכבים") הפכו אויבים, רודף ונרדף, אבל בסופו של יום – שניהם טרף לטורף גדול. אברהם חלפי כתב שיר מנקודת מוצא אופטימית (המכנה המשותף) שמתגלגל לחוסר תקווה. ואפשר לנסח גם:
התקרב אליו, התרחק, יצא מהמשחק, מתחבא, לא נרדם בלילה, בורח אל הים, ובכל זאת "מנצח בזמן האחרון" . את מה ניצח בדיוק – את מצוקת נפשו, את חסר מנוחתו? ומה בעניין שלו לקבל "מפתח"? האם חפצה נפשו של שליו רוקח
אחרי 19 שירים, אני בבעיה, כזו שאופיינית למבקר מוסיקה שמחפש להכניס יוצרים וזמרים לנישות סגנוניות. מי היא יהודית רביץ? יוצרת וזמרת פופ, רוק, פאנקי, סמבה, או מלחינה לירית ייחודית ובלעדית, כזו שאין צורך לשבור את הראש בניסיון להגדירה. והנה, כבר
האם אהבה בוערת לאורך זמן היא פנטזיה? מחקרים מראים שלעיתים קרובות החיים יחד מתגלים כאויב מספר אחת של הרגש הלוהט. השאיפה האולטימטיבית של כל אהבה היא גם האיום מספר אחת עליה. האם אפשר לחיות שנים ארוכות יחד ולהמשיך ולאהוב כמו
