כששירה זלוף שרה "הרכבתי את עצמי מחדש", היא אומרת שינוי אישי אם לא מהפך. ההסבר נמצא במשפט "נמאס לי להיות זאת שתמיד מחכה". השיר הוא מעין פסיכואנליזה על הדינמיקה החדשה שזלוף מביעה שמתבייתת על נתיב מרכזי במקצב רגאיי מתיידד. זלוף
אז מה כול כך מושך בלהיטי הסיקסטיז? למה הם שווים עוד אוסף? לא רק כי הקשישים מתרפקים עליהם. את מה שעושה פופ נאיבי, מתוק ורגשני קשה להסביר באופן רציונאלי. אבל יד על הלב, ויש לי לב ענק לשירים האלה: היה
מבחינתי המאוד אישית – פינת נוסטלגיה מפעימה. עכשיו כשאני קורא את הטקסט של השיר, אני צוחק לעצמי. מה היה אומר המבקר הבוגר על הרגשנות הגואה בשיר הזה בחלוף 56 שנה. המנגינה והקצב שהפכו את שירו של בארי ראיין ללהיט פופ
הייתי מדבר חמש שעות על האוסף. שישה דיסקים ו-130 להיטים יפהפיים בסדרה שערך אילן בן שחר מ-8 סרטי "אסקימו לימון". לא כל השמות יגידו לכם משהו, אבל רוב המנגינות והקולות – ועוד איך. כששומעים הצלילים, נגמרת הטריוויה ואפשר להבין כמה
המילון מגדיר "מוסיקת קאנטרי" כסגנון שמקורותיו שירי בוקרים ומוסיקת Folk. מוסיקה של מסורת. צורתה הפשוטה היא הסיבה שיש לה אינספור וריאציות על נושאים דומים, ממש כמו הבלוז. לשני הז'אנרים יש נושאים, זהים, וגם מוסיקלית – משיקים לעיתים. במהותה – מוסיקת
אביב גפן כתב על יהונתן גפן, אביו: "כשגדלתי הבנתי, שהוא בעצם ברא על מכונת הכתיבה כמה נסיכים קטנים, כבשים, חיפש מקום לדאגה ויצק את הדמיון והחוכמה שלו על נייר במילים, שאנשים יאמצו בחום לכל ימי חייהם". אביב לא אימץ מילים
זהו אוסף המציג את הקצב התוסס של מוסיקת העולם בימינו – ה "Global Beat", המקבץ המהפנט הזה של 10 רצועות כולל תגליות מוזיקליות מרגשות מקולומביה, האיטי, צרפת, גינאה-ביסאו ומחוצה לה. מסורות מתרבויות מגוונות מתמזגות בצורה חלקה עם אלקטרוניקה, גרובי אפרוביטים
בהנחה שכמחצית מאוכלוסיית תבל ראתה סרטי ג'יימס בונד – שירי הנושא של הסרטים האלה הם היותר מוכרים בהיסטוריה של המוסיקה המולחנת והמתוזמרת לסרטים כמו "מלחמת הכוכבים", "חלף עם הרוח", "צלילי המוסיקה". מבין 8 המועמדויות של סרטי בונד לאוסקר – 4
