השיר מופיע בדרך כלל במשבצת של שירי פעוטות וילדים. המבוגר שבי, שמחפש את התמימות היפה, מתמרד, ובצדק: הוא רוצה להיות שוב ילד. אני מעריך כי זו ההרגשה שהציפה מרבית הזמרים שהקליטו את השיר. זה אומר: גם בשירים הנקראים "שירי ילדים"
השיר "שרים בכיכר" של נדב פז פועל פחות כשיר זיכרון קלאסי ויותר כהתבוננות ביקורתית עדינה על עצם פעולת הזכירה. במקום להתמקד בדמויות הנופלים או בסיפורים אישיים, הוא מעביר את מרכז הכובד אל החברה – אל הטקס, אל הקולקטיב, ואל המתח
הדואט "זה לזה" של יוני רכטר ואביתר בנאי הוא מפגש נדיר בין שלושה רבדים: שירה עברית קלאסית של אברהם שלונסקי, הלחנה רגישה ועכשווית, והקשר היסטורי טעון של שכול ומלחמה. השורות הפותחות: "הדור שלמד להשמיע / ושכח להקשיב" הן לב השיר
השיר "ההצגה חייבת להימשך" של נוי אביטל הוא מונולוג תיאטרלי כמעט פרוע – זרם תודעה סרקסטי, חכם ומכאיב, שמצליח להפוך סיטואציה יומיומית (ארוחה משפחתית) לדרמה קיומית על זהות, כישלון ואמונה. אביטל מציג את עצמו כשחקן שמבצע הוראות, ומולו: אלוהים כבמאי
