האוהבת מבקשת לברוח. בוא נברח, בוא נברח, בוא נברח. למה? – מישהו מוחק לה את האופק בשעה שהוא מרים לה את הדופק. הוי.  לא חייבים לחפש חרוז בכוח. כותבי הטקסט הזה מבינים טוב ממני מדוע מירי מסיקה מבקשת לברוח איתו. אולי זה הים שמעורר זכרונות ועושה לה תחושת טוב. האם הוא גם מעורר רצון לברוח?
לא נחפור. בקומוניקט שהגיע עם השיר, מפורט סיפור הסדרה, שהשיר מלווה אותה, אלא שאפילו בדל ממנו לא קיים בו (בשיר). שרבטו משהו על זכרונות ים שעושים טוב, הצמידו מנגינה וכמובן מירי מסיקה, זמרת דרמטית גדולה מהחיים,  שמתמחה בללחוץ על דוושת הרגש ולטפס בסולם הדרמה, שולטת באנרגיות – יורדת, עולה.
העיבוד וההפקה ניסו לשדרג בתוספת קצב דאנס פאנקי שפוגש אותה בשיאי המנעד הקולי-רגשי. השיר יעלה על מסלול אמצע הדרך בפקק,  אבל לא ייכנס לרשימת שירי החובה של השנה. לא הטקסט, לא המוסיקה הם מהזן שישאירו אותו בפנתיאון של המוסיקה הישראלית.

אתה צובע לי את השמיים / אדום אדום כזה של יין
בוא נברח מפה בוא נברח מפה / בוא נברח מפה
וזו לא אני אתה יודע / זה או להיות איתך או להשתגע
בוא נברח מפה בוא נברח מפה / בוא נברח מפה
זוכרת את הים /איך היינו שניים / הפחד נעלם
כמו השמש במים / תראה את החיים, רצים
ורצים ורצים ורצים
ואיזה מישהו מוחק לנו את האופק
אתה נצמד אליי מרים לי את הדופק
זה עושה לי טוב זה עושה לי טוב
זה עושה לי טוב
אז נישאר פשוט וניקח את הזמן / האהבות הישנות מעלות עשן
זה עושה לי טוב זה עושה לי טוב/ זה עושה לי טוב
זוכרת את הים/ איך היינו שניים/ הפחד נעלם/ כמו השמש במים
תראה את החיים,רצים/ ורצים ורצים ורצים