ב"דאנקי רייד סטרייט טו הל" שמעתי טום ווייטס. ב"דארק קאונטרי מומנט" זה טון ליאונרד כהני. זהו האלבום השלישי של שיאי ,ממוצא אירי, סינגר סונגרייטר שהטון שלו מטעין השירים באווירה אפלולית אינטימית. הסגנון הנאראטיבי מבוסס על הומור שחור שמודגש בקווים של קאונטרי כמו בגירסתו הפרטית על סיפור ישו – "הבלדה של השליח המושתן" או PIGBOY וגם בלוז אפלולי-מסתורי כמו ב"זמן דמעה". אלבום שוליים של יוצר מסוגנן, שהטון המלנכולי שלו אותנטי, מחלחל
