אוספים הם המצאה מסחרית של חברות המוסיקה. עורכים לקט ממצה מכול התקליטים/דיסקים של היוצר זמר, אלא שבדרך כלל מה שנקרא "דה בסט אופ" בלעז, אלה הלהיטים הקליטים, בהנחה שיחפשו על שירים מוכרים. מכירים.
מבחינה זו, האוסף של קורין אלאל מנסה לתפוס שתי ציפורים בשני דיסקים. גם לתת את כול המוכרים שלה, גם להשחיל פה ושם פחות. האיזון הזה יותר מאשר בא "למכור", עושה צדק עם קורין ויצירתה.
שמעתי 37 שירים, בדרך כלל בהנאה גדולה. כשעתיים ויותר של המון צבעים וסגנונות, וקורין אחת מיוחדת מאוד. אחת ויחידה במוסיקה המקומית. זן נדיר. מלחינה רגישה, נעה בין רוק לשנסון לפופ בדרכה שלה. יוצאת מהנמוך, מהחספוס האישי, חיבור בין מלודיה ושנסון. כל החוכמה היא בלהעביר את התחושה הכי קרוב לאמת הפנימית. האוסף מחזיר בין השאר לקורין של קורין של "אנטרקטיקה", אלבומה השלישי, אולי הטוב ביותר מאלבומיה. נשמעת בוגרת, פחות "מורדת", עוברת למסלול אחר , מגיעה לרפרטואר מגוון, ובעיקר – עולה על במה נכונה, היותר פואטית – תיאטרלית. לימים התברר שהצעד הזה קידם את הקריירה שלה בצורה משמעותית ביותר.
באוסף לה באמת הכול: מוסיקה ברזילאית ("אמור לי"), רוק גל חדש שנות ה-80 של נועזות רעננה ("מותק", שיר על טראומה מינית, "פירות אסורים"), רוק דרמטי ("תן לי קצת ממך"), בלוז מלנכולי ("חיה בתוך קופסה", "תמונה בכחול", "כשה עמוק") גרסאות כיסוי אישיות לשירים שהיא כתבה לאחרים ("אין לי ארץ אחרת") גרסאות כיסוי לשירים קלאסיים ("אמסטרדם" לז’ק ברל בביצוע נדיר), קברט רוקנ’רול ("לילה נופל על העיר"), פופ-רוק ישראלי מקורי שכבר הפך קלסיקה מקומית ("אנטרקטיקה", "הטבעת נפלה", "התעשיה האבירית", "ארץ קטנה עם שפם", "קשר הירח"זן נדיר", "ימי הפרח והאהבה", "מה הפרח") , פופ קליל ("שיר בכייף", "מעיין") שנסון (ז’ק פרוור, אדית פיאף, ברסנס, "עולם מושלם" של מנור בצרפתית), דאנס ("תנינענק"), נוסטלגיה קברטית ("שפת אימי").
זה דיסק כפול שאומר דברים יפים גם על האנשים שיצרו איתה – חנה גולדברג, מאיר גולדברג, אהוד מנור מצד המילים, יהודית רביץ ועופר מאירי מצד העיבודים.
בסך הכול: אסופה שמציגה את הקשת שלה, לאו-דווקא במובן של ה"דה בסט אופ", אבל גם זה קיים כאן.
השירים היפים של קורין אלאל – אנטארקטיקה
2 Responses
מותק הוא לא בדיוק שיר קליל ובטח שלא קל לעיכול. וטראומה מינית? כאישה, אני רואה את זה כסיפור על מישהי שמתעוררת מהעובדה שהיא סתם נחמדה, כנועה ומוכנה לעשות את מה שיאמרו לה תמיד, בגלל שהיא הבינה ש"אין לה ברירה מלבד חוכמת הפרחים הקטנים" ו היא פתאום מוכנה לקום ולעשות מעשה, ואז היא מוכנה לומר לאחרים "אל תקרא לי מותק, זה מביא לי פריחה זה עושה עושה אותי לדג משוקולד".
ודרך אגב, אני לא בדעה שלך על אוספים. נכון שבמקרה של אומנים שממש אין להם קריירה של ממש, זה מעצבן, אבל עם אומנים כמו קורין אלאל אפשר דווקא לסכם את הקריירה ארוכת השנים שלה.
ובכן,
אני נוטה להסכים איתך..
ברשותי אלבום המיטב, מדהים ויפייפה- ממצא בשלמות את קורין והוויתה..
איך אומר יאיר לפיד:"הדיסק לא יוצא לי מהמערכת"- בהחלט!=)
לגבי ההערה על האוספים, אני אישית, מעידה על עצמי, שאני מאוד אוהבת לשמוע חומרים חדשים, בעיקר של קורין..שכל פעם מביאה דברים חדשים, מקוריים, מרעננים.. לעיתים מרגשים עד דמעות, ולעיתים משמחים ומקפיצים עד צחוק מתגלגל…
תענוג להגיע להופעות המיטב, ולהנות מ-המיטב!
שיר.