שלום חנוך כאן ועכשיו. 2021. הזמן קובע. לא נעצר. תקשיבו לאחרון באלבום – הזמן עובר. נמשיך בדרך בין אפר לעפר. הכאן יכול להיות – פינת הרצל לילנבלום. הזמן המאוד עכשווי של יפו-תל-אביב. באנלוגיה לזמן הארצי: "משאית ירוק/כל הזמן עומד/ על המדרגה/ שאני יורד". מצב מעורר דיכאון.
האלבום מתאפיין במוטיב הזמן. בשיר "קרני השמש והגשם" זה יכול להיות צילום של נוף שקסמו עוד רגע יחלוף. הזמן הוא הדבר שאינו חוזר על עצמו. שלום מנסה לעצור אותו.
"הזמן עובר", ובעצם המודעות אליו נשארת אצל החווה אותו והמודע אליו – "אל תאמין לה שלא תראה/ נמשיך בדרך בין אפר לעפר/ הזמן עובר הזמן לא נעצר".
הקונטרסטים של החיים ב"שחור לבן" – שונא קיצוניות, אוהב את החופש, שונא אלימות, שקיימת בגלל "השקר שיש בעולם". השחור והלבן בתודעה של הילד=אמן אינם אותם שחור-לבן של החיים הבוגרים ללא התמימות.
זמן קיים גם בשיר "לקרוע ים סוף". האווירה המתוארת נבנית באמצעות אוקסימורונים ודימויים ("כמה אורות בחושך"... "כל קולות בשקט", "שומע אותך בשותקת"…), כשהוא מזמין אותה לחוות את רגע האושר המתוק, לעצור את הזמן, "לחבק את הרגע", שיר שנשמע כמו חזרה לימי וודסטוק העליזים – הרצון לשחרור מכבלים ומוסכמות, לחוות את החיים עד תום.
לקרוע את ים סוף – ביצוע לייב באולפן
מצד אחר נמצא על קרקע המציאות, מתפלסף עם האמונה הדתית על העולם הבא ב"מכאן עד הקצה" – זה מה שרואים עכשיו, זה מה שיש – "כי אין עולם אחר/ את זה יודעים כולם"… "כי החיים יודעים והמתים – אינם".
יש לו שיר, ששולח לרצח רבין על החלום ושברו ("אז לא ידענו"). על "פולניות" של אמא לבן ("שלום"), ושיר ועל איזונים ופשרות ביחסים שהיו עשויים להוביל לזוגיות טובה ("למה שלא"). מצד אחר שירים של מעורבות חברתית – על האדישות הבלתי נסבלת והיחס החומרני של החברה ביחס לפרט הכושל ("25 שנה"), כשגם כאן משחק מוטיב הזמן האכזר. וגם שיר על חמלה ואכפתיות חברתית ("חצי חבר").
הזמן מבחינה מוסיקלית – הוא זמן הנצח, לא זמן רוק נוקשה, קווים מלודיים פשוטים, שאינם תלויים במגמות, עיבודים שנוגעים בקלאסי, צלילי פסנתר מינוריים, מוסיקה קאמרית, חזרה לבלוז, סול מיוזיק בהרמוניות קוליות, שירה של רגישות ואינטימיות. אלבום שלא צריכים להמתין עד שיהפוך רלוונטי כמו "חתונה לבנה" בזמנו. הוא נכון לעכשיו ולתמיד.
מילים ולחנים: שלום חנוך הפקה מוסיקלית ועיבוד: משה לוי, אלי מגן, שלום חנוך
שירים: הרצל לילינבלום, קרני השמש והגשם, שחור לבן, אחת, לקרוע את ים ים סוף, מכאן עד הקצה, שלום, אז הם לא ידעו, למה שלא, 25 שנה, חצי חבר, הזמן עובר
צילום מרגלית חרסונסקי
