אני מזהה אצל אודיה אזולאי אלמנטים של פופ אוריינטלי עכשווי – במוסיקה, בקצב, בהפקה. ההבדל: היא כנראה אינה זקוקה ליצרני פופ מהסוג של אבי אוחיון ודולי ופן כדי לשגר לפלייליסטים של תחנות הרדיו המסחריות שירים מניבי האזנות על האוטוסטרדה של הפופ הישראלי. תנו לה מפיקים מקצועיים (גיא ויהל) חברת תוכן שמשווקת אמני אמצע דרך, והיא על דרך המלך או המלכה.
אודיה יוצרת בזכות עצמה, ובמקום טקסטים שדופים על משברי יחסים, היא מנסה משהו מעט הזוי על מערכת יחסים, כתוב קצת אחרת מה"ממוצע" – סיפור של זכרונות בהבזקים, שמתחיל ב"אנשים בעירום" (מלא?) בחום יולי אוגוסט וב"היה לי אומץ למות", גם בתיאור מטפורי של העזר שכנגד שיש לו "תואר של החיים" (בי. איי-אם איי?) , ו"חי בשביל קרדיט" (כסף, פירסום?) מה שהציע לה, מה שקרה בסוף ("אהבה של זרים") והשירים שכתבה בעקבות הבלגן.
המוסיקה מתבייתת טרנד אוריינטל פופ אווירירי, הביט שמוביל, הסלסול הקולי שמשדר "סבל" שבין בליעת מילים לזעקה, אבל נשען על פסקול קצבי מרקיד. אין כאן "טרגדיה". יש כאן שרבוט של סיפור יחסים שנשמע יותר אמצעי להזניק את הפופ הקליט אל רשימות המשודרים ביותר. מילים פשוטות: הסיפור של אודיה אינו מרגש, כי היא מתמקדת יותר בהפקה המיינסטרימית הקולחת מאשר בנרטיב שלה.
אודיה נצנצים
תגיד אתה זוכר את החום/ יולי אוגוסט טירוף/ אנשים בעירום/ היה לי אומץ למות
רק לראות אותך/ לא מעניין אותי איך/ רק לנשום אותך
לא מבינה על מה מדברים/ אבל אתה יש לך תואר/ של החיים
אז הוצאתי פתקים/ והתחלתי לכתוב/ לשנן את הנפש שלך מקרוב
הזיכרונות שלך בנצנצים/ של הביוקר/ מסיבות באירופה/ אהבה על הבוקר
אתה חי בשביל קרדיט/ בדיוק כמו כולם/ אתה שקל תשעים/ מסביב לעולם
איך שהכל מתהפך/ אתה מציע לי בית/ דלת לזריחות בכתום/ הגלגל מתהפך
אתה מציע לי בית/ שלט כאן גרים בשלום/ לא הבנתי/ שנייה/ פשוט ירד עלינו גשם
כל השנה/ חיכיתי/ ואיפה היית אה
תגיד אתה זוכר את הסוף?/ חמישי לדצמבר ירדנו לחוף/ היה קר שם למות
והחיבוק שלך/ לא באמת מחמם/ הריחוק שלך
לא מבינה על מה מדברים/ זה רעב של הגוף/ אהבה של זרים
אז ארזתי אותי/ והתחלתי לזוז/ מול הגוף שלך/ הנפש שלי על אחוז
החלומות שלי בנצנץ/ שילמתי ביוקר/ וכל שאט של חארטה/ הקאתי בבוקר
כל הזיכרונות שלי בצבע שלך/ השירים שלך עלי/ בפה של חצי מדינה
