בניה ברבי שר דברים כלליים ואקראיים על האדם, ובסוף השיר מדביק קטע מתוך מגילת העצמאות בקולו של דוד בן גוריון. כי מה? מה הקשר? להיות מעורב בכוח בתנועת המחאה? הטקסט עצמו שבלוני. מה רצה להגיד? שבני אדם מצויים בעולם רק על מנת שיהיו בו מכל הסוגים, שהאדם הוא מקבץ של סתירות? אבל איך זה מתחבר עם "יש בו רוח וגם נשמה"? השיר לא קוהרנטי, אפילו סתמי. .
המוסיקה הקצבית מצטיינת במבנה מלודי מלהיב, בעיבוד פאנקי יפהפה, בתזמור נשיפה משדרג. אפשר להצטרף בשירה, אפשר לפזז, רק שיורידו את בן גוריון ומגילת העצמאות.
בניה ברבי אדם הוא אדם
אחד חזר מהודו/ אחת עזבה את הדת/ אחר הפך לגורו/ השני שומר שבת
אחד ברח לרעש/ אחת סגרה את הלב/ אחר נשאר בבית/ והשני עוד מסתובב
מי אני בכלל כאן, אורח בעולם/ כלום לא נשאר לנצח, אדם נשאר
אדם הוא אדם הוא אדם/ ויש בו רוח וגם נשמה
מצד אחד כלום מצד שני עולם/ אותו הכדור אותה האדמה
אחד נלחם על צבע/ אחת ביקשה מקלט/ אחר בודד בטבע/ והשני תמיד כמעט
אחד שומר עלינו/ אחת חיפשה אמת/ אחר מפריד בינינו/ והשני עוד מתלבט
מי אני בכלל כאן, אורח בעולם/ כלום לא נשאר לנצח, אדם נשאר
אדם הוא אדם הוא אדם/ ויש בו רוח וגם נשמה/ מצד אחד כלום מצד שני עולם
אותו הכדור אותה האדמה
("מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום…תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" (דוד בן גוריון- הכרזת העצמאות)
