האוריינטציה הקלאסית (ליווי מיתרים) היא כמעט מוטו למוסיקה האישית של אביתר בנאי. חוזרים לאלבום הראשון. מופע בקיסריה (ספטמבר 2022) . "יש לי סיכוי להינצל", שר בנאי בקול נוגה גבוה ופתלתל. הבעה של עצב, אבל עם אור בקצה המנהרה. האינטונציה הלא מלוטשת היא חלק מההבעה המלודרמטית הרוטטת.
אביתר בנאי הוא מסוג הזמרים שמצליחים להפנים את הלבה הרותחת בפנים, ולהוציאה עם המון רגש אותנטי. יש לו מטענים עמוסי רגשות לפריקה. העיבוד של "הדוב והנחש" תואם את עוצמת הריגוש הרוחשת מבפנים. הקול של בנאי 2022 בשל, גבוה, מתפתל, אמוציונאלי. כמה טוב שהוא יכול לבצע את השירים בגרסה משודרגת.
השירים הם שירים של המבוכים הקטנים של החיים, מבוכות שביחסים בינו ובינה, אי ודאויות שבהתממשות יחסים. שירים שאומרים קרעים פנימיים. הרפרטואר שלו אינו מבטיח שאו בימתי. אי אפשר לזמזם אותם כלהיטים. זו עוצמת רגש שמבעבעת מבפנים. הרגש הוא שהופך למילה, לצליל כמו כשהוא מטפס אוקטבה ושר "אין לי ברירה אני מצטער בשבילי" ("מנגינה יקרה"), בעיבוד למיתרים ופסנתר אקוסטיים, והפרודוקציה הזו היא דוגמא לסייסמוגראף תחושתי.
לאביתר יש הרבה כאב לשפוך בסולם המינורי, שירים על תשוקה לשינוי, יחסי ילדי הורים, רומנטיקה מהחדר הפרטי. צריך לשמוע את הטונים המסתלסלים בין המילים. זה הטון שקובע, לא רק מנגינה, ואין ספק, ששיר כ"שן לידי" על חרדות ילדות מהולות בנוסטלגיה הוא הצירוף האולטימטיבי. תוסיפו את הנגינה המאוד מגוונת, את העיבוד הסהרורי-אוונגרדי של "אקדח" ויש לנו מופע מיוחד של יוצר-זמר מהסוג הנדיר. יהלום אמיתי.
אביתר בנאי על המפגש המחודש עם 'אקדח':
"לאורך כל העבודה על המופע הזה, השתדלתי לא לגעת בטקסטים של השירים, אבל את השיר "אקדח" לא יכולתי להשאיר ככה. הבנתי שאני צריך לנהל שיחה מול הטקסט ההוא ולהפגיש אותנו זה מול זה. השיר אקדח מתאר מיניות שהשתלטה עליי. שמפילה אותי לתוך בור שחור של תאווה שיש בה עלבון ואלימות. זה מקום שנקברתי תחתיו בעבר שלי, והיום אני מנהל מולו מערכת יחסים עדינה וחומלת. בור שחור שסופת טורנדו מתנהלת בתוכו, אני יכול לקפוץ לבור ולהיבלע ואני יכול לעמוד בחוץ, והאנרגיה הזאת יכולה להפוך לתנועה מלאה באהבה וביצירה ובמיניות של אהבה. רק להיום. אני רוצה לתפוס את היופי לחפון אותו בידיים להרוס אותו או אותי בתוכו. אבל היופי מבקש מרחק. מנצנץ וזורח מן הגוף. אי אפשר לגעת ביופי".
