דיכאון קליני? הייתי מעביר לאבחון פסיכולוגי. הזיות, פחד, כאב ביחד, שנאה מרה. מה קרה? דיכאון משולב עם לפחות אחד מהתסמינים הבאים: הזיות, מחשבות שווא, אילמות, הזנחה עצמית קיצונית. מצד שני מוצאים אצל אבשלום אריאל בשיר את המילה "תקווה" וגם .ציפייה להשלמה עם העולם. האור בקצה מנהרת האבדון אולי קשור במוסיקה עצמה. חוקרים כאלה ואחרים, הוכיחו שמוסיקה מהווה דרך נגישה ויעילה להפחתת כאב נפשי ושיפור מצב הרוח.
המנגינה והקול המשתוקק משדרים תחושה נוגה לא טראומטית למרות הפחד והחרדה, אריאל עולה על נתיב נוח להאזנה, טון תחושתי שיש בו כאב אבל הוא מלא חיים ורגש חיוני. זוהי מוסיקת אווירה אלקטרונית של יוצר שמודע ורוצה להיחלץ ממצבו העגמומי. היא מהווה סייסמוגרף שמדייק את תחושות ההזייה הקשות והבלבול, אך גם מאיר נתיב היחלצות.
****בשבועות הראשונים שלאחר הזוועות, אבשלום אריאל הסתגר באולפנו שבבת ים ועיבד את מערבולת תחושות השוק, האימה, הבחילה והכאב. מתוך הסשנים הטיפוליים-מוזיקליים הללו, יצא השיר הזיות לפני שינה, שחושף מונולוג פנימי של נפש מפוחדת ומסויטת. ״כל מה שראיתי בתקשורת וברשתות היה מסרים קולקטיביים של אחדות וניצחון. ההתמודדות שלי היתה הפוכה. נדרשתי לחפור עמוק לתוך הבלבול והעצב. זו היתה הדרך היחידה שלי למצוא ניצוץ, קטן ככל שיהיה, של תקווה והשלמה״ משתף אבשלום
אבשלום אריאל הזיות לפני שינה
הזיות לפני שינה/ כמו קלטת ישנה/ איך עברו שלושים שנה
הזיות לפני שינה/ כל לילה אותה תמונה/ איך עברו שלושים שנה
מי ברא/ מי שם בי את הפחד הנורא/ להיות בכאב ביחד
שנאה מרה/ שנאה מרה
מקווה שבימים האחרונים שלי אשלים עם העולם
הזיות לפני שינה/ עמוקה ומשונה/ איך עברו שמונים שנה
הזיות לפני שינה/ כל לילה אותה תמונה/ איך עברו שמונים שנה
מי ברא/ מי שם בי את הפחד הנורא/ להיות בכאב ביחד
שנאה מרה/ שנאה מרה
מקווה שבימים האחרונים שלי אשלים עם העולם
