למה מתכוון המשורר? מה מהות החלחלה (פיק ברכיים) שעוברת כליו. איך הוא ממשיך לרקוד עם חיוך בעיניים? ממה הוא רוצה להתנתק. מה דפוק במציאות שלו? על מה הוא לא נכנע? מהי "נגיעה בשמים" מבחינתו. אני מנסה לסרוק את לחציו של הדובר ותועה בדרכיו.
מוסיקת ראפ נותנת אפשרות לדובר להושיב עצמו על ספת פסיכולוג ולשפוך כל שמבאס אותו. .מה רוצה יונתן רוזובסקי להגיד?" שהוא הרוס מחרדות מול "מציאות דפוקה",   עדיין רוקד עם "חיוך בעיניים"  ומקווה להרים את עצמו אל ה"אושר" על ידי בריחה לחלום – נגיעה בשמים.
אני לוקח מהשיר הזה את הגרוב המזיז. התסכול והחרדות מונעים במקצבים שמוליכים את רחבת הריקודים בליווי אפקטיווי של פסנתר. הראפ והדאנס חיים בשלום והופכים את פיק הברכיים לרגליים רוקדות, שמבחינתו של רוזובסקי מובילות לנגיעה בשמיים. התפיסה המיושנת לפיה ראפ הינו דיבור קצבי בעיקרו מתעלמת מפן מוזיקלי מורכב. באמנות הפוסט מודרנית ראפ הוא לא נאום ולא שיח, אלא טקסט מתנגן לכל עניין ודבר. יונתן רוזובסקי מגשים את  התפיסה הזו כחלק ממהות התחושה האמביוולנטית שלו על חייו.

יונתן רוזובסקי מארח את מיש בז'רנו פיק ברכיים תסריט ובימוי: עומר אלוני

מרים את הראש מעל המים / לא חשבתי אף פעם שאגע בשמיים.
לא האמנתי שיש לי מה שצריך,/ כמו חתיכה מפאזל משהו לא יושב לי מתאים.
וכל השאלות שאותי לא עוזבות,/ לפעמים זה מפחיד, מנסה להבין.
סגור בין ארבע קירות,/ רואה שכולם רצים/ לאן הם רצים,/ שכחתם אותי.

איך עוד הפעם אכלתי פיק ברכיים/ אבל אני מחזיק מספיק בינתיים.
תמיד אמשיך לרקוד עם חיוך בעיניים,/ עכשיו כבר לא פוחד שירעדו השמיים.
זה עוד לא שם כמה מעלות/ כי שום דבר לא בא בלי לעבוד.
ניסיתי לכבות את הלהבות,/ בסוף הוספתי שמן שישרוף את החרדות.
אני צריך להתנתק לרגע או ש…
צריך משהו שיביא לי את האושר/ ונמאס לי לעגור את התחמושת.
איפה אלה שלא ראו אותי בחושך,/ בוכה לבד בלילה עד הבוקר, זה עבור.
עוד אחד בדרך שאמר שהוא חבר,/ כל השאלות ואין מול מי להתפרק.
יורה לכל כיוון, עכשיו צריך להתקרר/ וקשה לי לעצור את זה, כי אני יכול יותר.
הדחף, הרצון, הזה, הדפיקות, הלב שלי/ אכלתי טוויסט כמו אוליבר,
קשה לזכור, בסוף הכל חוזר/ זה הפרסום, הדופמין, הזה/ פשוט רוצה להיות אני.

איך עוד הפעם אכלתי פיק ברכיים,/ אבל אני מחזיק מספיק בניתיים.
תמיד נמשיך לרקוד עם חיוך בעיניים,/ עכשיו כבר לא פוחד שירעדו השמיים.
רואים את העשן מהאקדח עוד מתפזר/ המציאות הזאת דפוקה, אז מקווה אני חולם.
חמש כוסות אבל עדיין מתעורר,/ ואולי עדיף לחלום, אז חזרתי לעשן.
אני לא נכנע לזה, בוחר להתמודד,/ לא מרימים ידיים, אל תקשיבו לעודד.
הולך בדרך ישרה, אז לא תראו אותי מאותת/ כבר לא פוחד מכלום, כי יש לי אהבה לתת.
כי גם כשכל הגוף שלי בוער,/ כמו שפרח מתפורר, וכולם רוצים מהר,/ לא נכנע אני, מבטיח.
ילדים תופסים מחסה, צעקתי לעזרה, אני מנסה./ קשה להתעלם משהו חסר,
אבל אני…מרים את הראש מעל המים,נלא חשבתי אף פעם שאגע בשמיים.