צרויה להב, שכתבה את המילים, בחרה לקרוא לשיר "חיים שלי", ביטוי שהפך נדוש ושגרתי אפילו סתמי כמו "מאמי", וכשקוראים את הטקסט, התחושה היא שהוא אינו קוהרנטי. השיר מציג זרם תודעה על יחסים של עליות ומורדות, אם בהכללה על העולם ואם ביחסים שבינו ובינה.
הוא נפתח בתמונה ריאליסטית של זוג מתקשר – "הגוף שלך מקשיב/ הגוף שלי נשען" – וממשיך בהפיכת הסיטואציה למטאפורה על החיים בכלל ועל הזוגיות בפרט – "חיים שלי/ אתה יודע איך לפעמים זה טוב ולפעמים שדה קרב". האושר מגיע במנות קטנות – "מחסדים קטנים רגע צלול נולד". המנורה שמאירה "עיגול מוגן" מעל השולחן, נותנת תחושה של מוגנות לזוג שנמצא בחדר, אבל משפט המפתח "מה שבטחתי בו עוזב ושב" – אומר שאין ודאות בביטחון. לעיתים התחושה חיובית, לעתים מתמוססת כמו החיים – "לפעמים זה טוב ולפעמים שדה קרב".
במוסיקה הנוגה היפה, ריטה הופכת את השיר לריגוש דרמטי במקום לשדר מפונמות עגמומית, כי הרי מדובר ברגע אישי מאוד מסוים של אותו ערב. כהרגלה, ריטה "חושבת", שצריך לשיר ברגש במקום לבטא רגש מתוך הפנמה לעומק ולאו דווקא מהחצנה.
צילום יח"צ: שי פרנקו
ריטה חיים שלי
הלילה מעמעם את הקולות/ כבר אין לי ירחים ומצולות
מנורה מעל שולחן/ מאירה עיגול מוגן
הגוף שלך מקשיב/ הגוף שלי נשען
למדתי לראות את השלם/ שבור כמו שהוא ומתמלא
האושר רץ יחף/ חולף בראי הצער/ מה למדנו? מה עוד יתגלה?
לא נסרב, נרפה עכשיו/ ממה שהתאכזב, ומה שנעלב
סליחות שקטות עוברות/ וצל תשוקות זרות
מה שבטחתי בו עוזב ושב
חיים שלי/ אתה יודע איך לפעמים זה טוב ולפעמים שדה קרב
עיגול האור נפתח/ אתה אהוב כל כך/ הלילה נעתר שומר ורך
מישור החול מקיף ימים של חג/ תמיד בין מה שיש ללא מושג
אנחנו מחוברים, נפרדים ונשארים/ מחסדים קטנים רגע צלול נולד
לא נסרב, נרפה עכשיו/ ממה שהתאכזב, ומה שנעלב
סליחות שקטות עוברות/ וצל תשוקות זרות
מה שבטחתי בו עוזב ושב
חיים שלי/ אתה יודע איך לפעמים זה טוב ולפעמים שדה קרב
עיגול האור נפתח/ אתה אהוב כל כך
הלילה נעתר שומר ורך
תגובה אחת
***צרויה להב: " 'חיים שלי' הוא ביטוי שגור, אבל בשיר מקבל משמעות הרבה יותר עמוקה"