"הכל עליי הכל עליי/ הכשלון האכזבה/ רציתי וניסיתי/ אבל אין כאן אהבה".
לא הכל עליה. יש באלבום הבכורה בעברית של נטע ברזילי כמה שיתופי פעולה משדרגים (עברי לידר, שרק, כפיר צפריר) , אבל בשורה תחתונה – משחקת אותה כאמנית פופ ורסטילית, מעגנת את עולמה הפנימי במוסיקה בסגנון האקלקטי והמודרני המיוחד לה שמתפרש על שלל השפעות. אם ניקח את הלופר המפורסם שלה (looping machine) כמשל, ברזילי ממשיכה להרכיב שכבות של מוסיקה בעלת סאונד עשיר וייחודי מאפרו ביט, רגאיי, פאנקי, היפ הופ ועד בוסה וחאפלה מקומית.
אחרי תשעה שירים, חשתי שללא האזנה שניה – לא אצליח להגיע לתכנים שלה. לעיתים תחושה שהיא נכנסת באוזן אחת, יורדת לרגליים ומפספסת את הלב. שירים על עניינים אישיים, יחסים על בלימה, על מהות החיים והזמן, פחדים, בחינה עצמית. הצלילים מריצים אותך קדימה, שפע האפקטים יוצרים האזנה מאתגרת, מזיזה, ורק לעיתים מקרבת אותך למהותה הפנימית. בגדול, גם אם לא לוקחים ללב ולריאות, עדיין יש כאן פופ אקסקלוסיבי קליט, אחר, מופק לעילא. אלבום מרתק, מנתק, מבריח מהמציאות מחבר מוזיקלית את כל מה שנטע ברזילי היא, וזה לא מעט.
נ.ב – חידוש יפהפה ל"ימים של שקט" ("לולה" ירדן בר כוכבא–אבי גרייניק)
נטע ברזילי הכל עליי
צילומים: ערן לוי
