האירוניה בביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" נעוצה בכך שההבטחה התנכ"ית של שפע ורוגע עומדת בניגוד למציאות הסוערת והמבאסת העוברת על יושבי הארץ הזו. שולי רנד שר אותה בקול מדוכדך מהיבט אישי ("איך ליבי נכמר עלי") וכללי ("אנשים שותקים וקשים/ יושבים בקצה הזמן"). רנד לא זועק מרה. הוא שר מיוסר וקודר את המראות, התחושות. הייאוש כמו נכנע למצב.
המנגינה תואמת את הנרטיב. מתפתחת באיטיות כבדה, בשירה עגמומית. הקולות המלווים מוסיפים שכבה של צרת רבים. העיבוד וההפקה האקוסטיים מחדדים את קווי מתאר של קינה שמשדרת את תוגת רנד.
שולי רנד הכלים השבורים
עכשיו הרחובות להבות ועשן/ עצב מפה לשם
קול הילדים נדם/ אין מלאכים ואין סולם
חלמתי אתמול שנמלטתי מכאן
איך לבי נכמר עלי/ הפריד בינינו ים/ השמים וכל צבאם
ועד שישובו הילדים הרחוקים/ נשגיח בחלונות נשב בשערים
עד שישובו הילדים הרחוקים/ נשגיח בחלונות נשב בשערים
ננגן בלילות בכלים השבורים
ראיתי אנשים שותקים וקשים/ יושבים בקצה הזמן
טורפים ונטרפים/ דם על המשקופים
ראיתי אדם מחלל בשקריו/ ושדיו הולכים אחריו
ארץ זבת חלב/ מה יהיה עכשיו
