“Doolittle” שיצא בשנת 1989, נחשב לאלבום המופת של להקת פיקסיז. הוא מסמן את השיא היצירתי של הלהקה ומיצב אותה כאחת הלהקות החשובות והמשפיעות ביותר בז’אנר האלטרנטיבי ובסצנת הרוק של שנות ה-80.

האלבום מביא שילוב ייחודי של סאונד גולמי ואנרגטי עם ליריקה סוריאליסטית ומטאפיזית. המוזיקה ב-“Doolittle” מתאפיינת במתח מתמיד בין שקט ורעש, בין פופ לרוק כבד, בין הרמוניה למתיחות – מרכיבים שהפכו לסימן ההיכר של הפיקסיז והשפיעו על דורות של מוזיקאים, כולל נירוונה, רדיוהד ועוד.

בין השירים הבולטים ניתן למצוא את “Debaser,” שמבטא היטב את רוח האלבום עם הפזמון הקליט והפאנקיות האופיינית ללהקה, ואת “Here Comes Your Man,” שנחשב לאחד השירים הנגישים ביותר שלהם. שירים כמו “Monkey Gone to Heaven” ו-“Wave of Mutilation” מביאים לידי ביטוי את היכולת של הפיקסיז לשלב בין עולמות מוזיקליים שונים וליצור משהו ייחודי ובלתי נשכח.

הטקסטים של בלאק פרנסיס, סולן הלהקה, הם חידה בפני עצמה – מערבבים אלמנטים של מיתולוגיה, דת, ומדע בדיוני, תוך כדי שהם משאירים הרבה מקום לפרשנויות אישיות.

המפיק גיל נורטון שיחק תפקיד חשוב בעיצוב הסאונד של האלבום, עם הפקה מוקפדת אך לא מלוטשת מדי, שהצליחה לשמור על האינטנסיביות והאותנטיות של הלהקה.

“Doolittle” התקבל בחום רב גם על ידי מבקרים וגם על ידי הקהל, והוא נשאר רלוונטי ומשפיע עד היום. הוא עומד במבחן הזמן לא רק בזכות השירים עצמם, אלא גם בזכות האווירה הייחודית והחדשנית שהוא הצליח ליצור – כזו שמצד אחד משקפת את תקופתו ומצד שני חורגת ממנה וממשיכה להדהד גם בדור הנוכחי.

צילום: מרגלית חרסונסקי

פיקסיז Doolittle השיר Gouge Away

פיקסיז פייסבוק