אנוש את שירה בן שמחון שרים שיר כואב ואופטימי בעת ובעונה אחת — שיר שנכתב מתוך לב ישראלי פצוע, שמבקש להאמין שיש תקווה אחרי הכאב, אחרי המלחמה. הוא מתכתב באופן ישיר עם התקופה הקשה שישראל חווה בשנים האחרונות — מלחמות, אובדן, חוסר ודאות — אך בוחר לדבר דווקא על אהבה, ריפוי ועמידה משותפת.
"בסוף הקיץ תיגמר המלחמה ואם נחיה אני אוהב אותך בטוח" – משפט מטלטל בפשטותו. הוא מעיד על מצב קיומי שבו עצם ההישרדות אינה מובנת מאליה. האהבה נוכחת כעוגן, כמשהו להיאחז בו, אולי הדבר היחיד שנשאר יציב.. יש כאן דואליות בין חוסר ודאות קיומי – לאהבה בטוחה. זו פתיחה שממחישה את הדיסוננס בין מלחמה לרגש.
"נוריד מדים נרים את הראש אל מול הרוח ואז נחבוש את הפצעים וכשיבואו החגים נלמד שגם כאב גדול הזמן אוסף" – בסיום הקרב, "כשיבואו החגים" נחוש תקופה של משפחתיות והתכנסות, אבל גם של כאב למי שחסר.
השורה "הזמן אוסף גם כאב גדול" היא תובנה עמוקה על האופן שבו הזמן לא מרפא לגמרי – אבל לומד לשאת.
הפזמון "רק לא להישאר לבד יד ביד נרוץ אל מול השמש…" – מבטא הצורך בקשר אנושי שנתמך ב – "אני כאן, אנ'לא עוזבת אותך" – הבטחה של נוכחות, נאמנות, תקווה משותפת. וגם: "מתוך החושך יידלק אור יום כמו ירח בחצות" – לא משהו שלם אלא נקודת אור בתוך החשכה. לא אופטימיות נאיבית – אלא תקווה זהירה, מדודה. "ירח בחצות" הוא דימוי פיוטי רומנטי: לא אור מלא, אבל נוכחות שמאירה את הדרך, ולו במעט.
"כבר שכחנו איך נראה השקט/ זה בטח לא מה שקיווינו להיות/ אבל האדמה צועקת שתורנו לעמוד/ אז אני שר שלום לך ארץ מדממת" – המציאות הכאוטית והתקווה אובדן השקט, האכזבה מהמציאות הקשה –"האדמה צועקת" לא רק מטפורה; גם ביטוי של היסטוריה זעקה של העם.
"שלום לך ארץ מדממת / אחרי הכל תראי אנחנו כאן/ גם אם לעיתים איבדנו את הדרך/ תמיד אזכור, שאין לנו לאן".– שורת סיום כמעט תנ"כית בעוצמתה. יש בה אכזבה עמוקה, גם השלמה האומרת – גם אם הכל נראה אבוד, אין אנה לפנות – אנחנו ממשיכים כאן.
גם במנגינה, בהרמוניה, בשירה המשותפת – "בסוף הקיץ" הוא שיר ישראלי חם ברוח אולד סקולית, שמהדהד פצע לאומי, אבל מבקש לרפא אותו דרך קשר אנושי, זיכרון ואמונה בחיים שיבואו. השיר מצליח לגעת בפשטות, בלי דרמה מיותרת, אבל עם עומק רגשי. ברוחו הוא א-פוליטי בזה שהוא בוחר באהבה, בביחד, ובאמונה בשיקום.
אנוש מארח את שירה בן שמחון בסוף הקיץ תסריט והפקה : אנוש צוברי בימוי צילום ועריכה : יועד מור
בסוף הקיץ תיגמר המלחמה
ואם נחיה אני אוהב אותך בטוח
לפחות כמו שאהבתי עד עכשיו
ואז נצא לראות שקיעה וקצת ננוח
בסוף הקיץ עוד תגיע נחמה
נוריד מדים נרים את הראש אל מול הרוח
ואז נחבוש את הפצעים וכשיבואו החגים
נלמד שגם כאב גדול הזמן אוסף
רק לא להישאר לבד
יד ביד נרוץ אל מול השמש
גם אם יעצור הזמן
אני כאן אנלא עוזבת אותך
מתוך החושך יידלק אור יום
כמו ירח בחצות
וכבר שכחנו איך נראה השקט
זה בטח לא מה שקיווינו להיות
אבל האדמה צועקת שתורנו לעמוד
אז אני שר שלום לך ארץ מדממת
רק לא להישאר לבד
יד ביד נרוץ אל מול השמש
גם אם יעצור הזמן
אני כאן אנלא עוזבת אותך
אף פעם לא לבד
יד ביד נרוץ אל מול השמש
גם אם יעצור הזמן
אני כאן אנלא עוזבת אותך
מתוך החושך יידלק עוד אור
כמו ירח בחצות
שלום לך ארץ מדממת
אחרי הכל תראי אנחנו כאן
גם אם לעיתים איבדנו את הדרך
תמיד אזכור, שאין לנו לאן.
