איך למדתי על המופע המפוצץ של ששון שאולוב בהיכל מנורה? מהכותרות על "המופע" "שכולם מדברים עליו". מי-מו-מה? במופע ה-360 הראשון שלו בהיכל מנורה, היה רגע אחד קטן שהצליח להלחיץ את האולם, כאשר הזמר החליק על הבמה אחרי שדרך על מים, ונפל חזק על הגב לרגע אחד האולם ממש עצר – אבל תוך שניות שאולוב כבר קם, צחק על מה שקרה והמשיך לרוץ על הבמה כאילו כלום לא קרה.
גם ששון שאולוב מצטרף לרשימה של זמרים שמפוצצים היכלים.
שוק ההופעות חיות השתנה דרמטית בעשור האחרון. חלק מהשינויים הם עולמיים, וחלקם בולטים במיוחד גם בישראל. בעבר אמן היה מוציא אלבום, מקדם אותו, ויוצא לסיבוב הופעות.כיום, בעידן הסטרימינג, ההופעה עצמה הפכה למוצר המרכזי. הקהל שומע מוזיקה בקלות ובזול בבית, אבל משלם על חוויה חד-פעמית בהופעה. לכן ההופעה הפכה לחשובה יותר מבחינה כלכלית ותרבותית. יש ריכוז גובר של קהל סביב מספר קטן יחסית של אמנים גדולים במקום הרבה הופעות קטנות הפקה. רואים יותר הופעות פארקים., היכלים, אצטדיונים. הקהל מעדיף לעיתים "אירוע גדול" שהוא לא רוצה להחמיץ. אנשים לא רק הולכים להופעה – הם גם משתפים אותה.הופעה הפכה לתוכן לאינסטגרם, סרטונים לטיקטוק, חוויה חברתית מתועדת. זה משפיע גם על ההפקה – מסכים גדולים, תאורה מרשימה, רגעים "ויראליים".
יש פחות חשיבות לקהל מזדמן ויותר לקהילות מעריצים. מעריצים קונים כרטיסים מוקדם, נוסעים לערים אחרות, רוכשים מרצ'נדייז, משתפים תכנים ברשת. המעריצים הפכו למנוע מרכזי של הצלחת מופעים.
השינוי הגדול ביותר הוא שהופעה חיה כבר אינה רק דרך לשמוע שירים. היא הפכה לחוויה חברתית, רגשית ותרבותית. הקהל של היום מחפש פחות "קונצרט" ויותר "אירוע" – כזה שאפשר להרגיש, לשיר, לשתף ולזכור.
האמנים שממלאים היום אצטדיונים ופארקים נהנים מכמה יתרונות:
1. קהל צעיר ופעיל מאוד. לזמרים כמו עומר אדם, אייל גולן, נועה קירל ואושר כהן יש בסיס מעריצים צעיר יחסית. הם יוצאים יותר להופעות, קונים כרטיסים במהירות, מגיעים בקבוצות., יוצרים “באזז” ברשתות החברתיות.אמן יכול להיות אהוב מאוד על מיליוני אנשים, אבל אם רוב המאזינים שלו בני 50–70, רק חלק קטן מהם ירצה להגיע להופעת פארק עם עשרות אלפי אנשים.
2. מוזיקה שמתאימה לאירוע פופ וים־תיכוני מודרני המוניבנויים לעיתים קרובות סביב פזמונים קליטים, שירה בציבור, אנרגיה גבוהה, ריקודים. זה עובד מצוין מול 40–60 אלף איש.
לעומת עומר אדם ופאר טסי, שלום חנוך או יהודה פוליקר הם יותר אישיים, מורכבים או אינטימיים יותר. הם יכולים לרגש מאוד 8,000–15,000 איש בהיכל, אבל לא בהכרח מתורגמים לחוויית “מסיבה לאומית” בפארק.
3. תדירות החשיפה – הכוכבים הגדולים של היום נמצאים כל הזמן בטיקטוק, באינסטגרם, ביוטיוב. הם מגיעים לקהלים חדשים מדי יום.
לעומת זאת, שלום חנוך ויהודה פוליקר הם אמנים מבוססים מאוד, אבל פחות נוכחים במרחבי הצריכה של הדור הצעיר.
4. גודל הקהל מול עוצמת הקהל:חשוב להבדיל בין “פופולריות” לבין “יכולת למכור אצטדיון”. כמעט כל ישראלי מכיר את שלום חנוך, אבל לא כולם יקנו כרטיס להופעה שלו כדי להגיע לסולד אאוט בהיכל מנורה.
לעומת זאת, לזמר כמו עומר אדם יש אולי פחות השפעה תרבותית מצטברת לאורך עשרות שנים, אבל יש לו כרגע קהל עצום שמוכן לשלם ולהגיע פיזית להופעות.
5. גיל והעדפות הקהל – הופעת פארק דורשת עמידה ממושכת, רעש, צפיפות, נסיעות, חניה, שעות מאוחרות. קהל מבוגר לעיתים מעדיף אמפיתיאטרון, ישיבה מסודרת, חוויה אינטימית יותר. אבל יש כאן גם עניין של בחירה לא בטוח ששלום חנוך או יהודה פוליקר בכלל שואפים למודל של פארק הירקון. אמנים כמוהם, שלמה ארצי או אביתר בנאי בנו את הקריירה שלהם סביב מופע מוזיקלי שמדגיש הקשבה, טקסטים ונגינה. לעיתים קרובות הופעה של 8,000–15,000 איש היא בדיוק הגודל שמתאים לחוויה שהם רוצים ליצור.
מעניין לציין שדווקא שלמה ארצי הוא דוגמה לאמן מהדור הוותיק שכן הצליח לאורך שנים למלא גם אמפיתיאטרונים, משום שהוא הצליח לשלב שירים מוכרים מאוד לקהל רחב עם מופע שמרגיש כמו אירוע לאומי כמעט. הוא אחד המקרים החריגים בנוף הישראלי.
במקרה של ארצי הקהל לא בא רק לשמוע מוזיקה. הוא בא לפגוש אמן שהוא מרגיש שהוא מכיר. אמנים שמצליחים למלא אולמות גדולים יוצרים תחושה של הזדהות ואמינות אצל אנשים מרגישים שהשירים "מדברים עליהם".
אם מדברים על הליגה של ההופעות הגדולות בישראל – כאלה שמוכרים עשרות אלפי כרטיסים וממלאים פארקים, אצטדיונים והיכלי ספורט – הרשימה די מצומצמת.
הבולטים כיום הם:
אייל גולן *** – כנראה השם החזק ביותר מבחינת היקף קהל. מקיים מופעי ענק בבלומפילד ובפארק הירקון ומוכר עשרות ואף מאות אלפי כרטיסים בסדרות הופעות.
עומר אדם – מהאמנים היחידים שמסוגלים למלא את פארק הירקון ואת האצטדיונים הגדולים בארץ.
נועה קירל – הפכה לתופעה חסרת תקדים בפופ הישראלי; קיימה מספר הופעות ענק בפארק הירקון מול קהלים עצומים.
עדן חסון – מהכוכבים הגדולים של השנים האחרונות, ממלא באופן קבוע את היכל מנורה ומופעי חוץ גדולים.
אושר כהן – נמצא כיום בצמרת מבחינת ביקוש ומכירות כרטיסים, כולל סדרות הופעות גדולות בהיכלים.
עדן בן זקן – מהשמות הבולטים בפופ הים־תיכוני, עם יכולת למלא היכלים גדולים.
אביב גפן – לאורך שנים ממלא אמפיתיאטראות ושותף לאירועי ענק כמו נשף הרוק בפארק הירקון.
אודיה – מיישמת שלב קריירה – מעבר מזמרת מצליחה לזמרת שמסוגלת להוביל מופעי ענק בהיכלים
פאר טסי – שילוב די מובהק בין להיטים מסחריים חזקים, זהות מוזיקלית ברורה, ויכולת לייצר פזמונים שהקהל שר יחד במופע מגוון שלא נתקע על גוון אחד.
עידן עמדי – עמדי לא נתפס רק כזמר, אלא גם כדמות עם סיפור חיים משמעותי (כולל רקע צבאי, שירות משמעותי,הפציעה בעזה). זה יוצר אמינות גבוהה, קשר רגשי חזק, תחושת אותנטיות
ישי ריבו – מהאמנים הבודדים במוזיקה היהודית־ישראלית שממלאים היכלים ואמפיתיאטראות גדולים באופן קבוע בזכות השילוב בין מוזיקה שמרגישה כמו תפילה + טקסטים רגשיים עמוקים
חנן בן ארי – הוא כבר מזמן לא “רק” אמן מגזרי או דתי. הוא הפך לאחד האמנים שמחברים קהלים מכל חלקי החברה הישראלית, ומופיע דרך קבע באירועים ובהפקות ענק
מה שמייחד את חנן בן ארי הוא לא רק גודל הקהל אלא גם הרוחב שלו: חילונים, דתיים, מסורתיים, צעירים ומבוגרים. במובן הזה הוא מזכיר יותר את שלמה ארצי מאשר את כוכבי הפופ והים־תיכוני.
בן צור – הקהל שלו כבר אינו רק דתי או מסורתי. הוא מצליח למשוך משפחות, צעירים, חיילים, מסורתיים וחלקים מהקהל החילוני. בן צור נהנה משילוב נדיר של מסר שמתחבר לרוח התקופה, מוזיקה נגישה, אותנטיות אישית ויכולת לייצר להיטים. כשכל אלה נפגשים בזמן הנכון, התוצאה יכולה להיות אמן שממלא היכלים ואפילו אצטדיונים
אם מנסים למצוא נוסחה של זמרים הממלאים היכלים ואצטדיונים אז בערך כזו: להיטים + חיבור רגשי + מופע חזק + קהל רחב + עקביות לאורך זמן. כמעט כל אמן שמגיע לדרגה הזו מחזיק לפחות ארבעה או חמישה מהמרכיבים האלה, והגדולים ביותר מצליחים לשלב את כולם יחד.
*** אייל גולן ממשיך למשוך קהל גדול מאוד ולהגיע למופעי סולד־אאוט גם שנים לאחר פרשת "משחקי חברה" והחקירות שנקשרו אליה. עבור המעריצים, השירים, הזיכרונות והרגשות הקשורים למוזיקה אינם מתבטלים בגלל המחלוקות סביב האישיות הציבורית של הזמר. לאורך עשרות שנים גולן צבר מאגר עצום של להיטים שהפכו לחלק מהפסקול של חייהם של מיליוני ישראלים גם באירועים משפחתיים. זה יצר לו בסיס מעריצים גדול ונאמן, קהל שנבנה במשך עשרות שנים. גם אם חלק מהציבור התרחק ממנו בעקבות הפרשות. ככל שחולפות השנים, חלק מהציבור משנה את עמדתו או מפסיק לעסוק בנושא באופן יומיומי. במקביל נוצרים מאזינים חדשים שמכירים את האמן בעיקר דרך המוזיקה ולא דרך האירועים מהעבר. בחברות שונות ובקבוצות שונות יש גישות שונות לשאלה כיצד להתייחס לאמנים שנקשרו למחלוקות כמו זו של גולן. יש אנשים שסבורים שאין לתמוך בו כלל. אחרים סבורים שיש להפריד בין האדם לבין יצירתו. התוצאה היא שאין תגובה ציבורית אחידה. הופעה ב־אצטדיון בלומפילד היא גם אירוע חברתי ותרבותי: עבור רבים, החוויה עצמה היא חלק גדול מהסיבה לקניית הכרטיס.העובדה שהוא מצליח למכור עשרות אלפי כרטיסים אינה אומרת שהמחלוקת נעלמה; היא בעיקר מצביעה על כך שבישראל קיים עדיין קהל גדול מספיק שבוחר להגיע להופעותיו למרות המחלוקות, או שאינו רואה בהן סיבה להימנע מכך
הזמרים שמפוצצים פארקים היכלים ואיצטדיונים – אייל גולן
רמת פארק הירקון / אצטדיון (40–60 אלף+ צופים):
● אייל גולן
● עומר אדם
● נועה קירל
רמת בלומפילד / סמי עופר / סדרות ענק בהיכלים:
● עדן חסון
● פאר טסי
● אושר כהן
● עידן עמדי
● ישי ריבו
● שרית חדד
רמת היכל מנורה
● עדן בן זקן
● אמיר דדון
● נרקיס
● רן דנקר
● התקווה 6
● רביד פלוטניק (בהופעות מסוימות)
