נינה סימון, "הכוהנת הגדולה של מוזיקת הנשמה" "הגיעה" לפסטיבל לקבל טיפול ג'אזי של הרכב בינלאומי מבריק, בהובלתו של נגן הסקסופון, ארנו האס Arno Hass מגרמניה. היא מוכרת דווקא ככוהנת הגדולה של הסול, אבל היא גם מלכת בלוז בלתי מוכתרת. למעשה, נינה סימון עצמה הייתה אמנית שחצתה גבולות בין סגנונות – בלוז, ג'אז, גוספל, קלאסי, סול ועוד – כך שהמוזיקה שלה כבר מכילה יסודות ג'אזיים. למשל, היא שרה בצורה מאוד נשמתית (soulful), לפעמים כמעט מדוברת, כמעט קלאסי-בלוזי, כמו דרמטי, שיר כמו "I Put a Spell on You".
עם זאת, אם אתה רוצה "לג'אזז" את נינה סימון, כלומר לקחת שיר בלוזי שלה ולעבד אותו כך שיישמע יותר כמו ג'אז – יש כמה גישות שאפשר לנקוט, בעיבוד, בהפקה ובנגינה.
המהות של נינה סימון היא ביטוי רגשי אותנטי, אז גם אם אתה “מעביר לג׳אז”, המטרה לא לאבד את הנשמה של הבלוז – רק לעטוף אותה בשפה ג׳אזית. משנים את הגרוב מבלוז “ישר” לגרוב מתנדנד או ג׳אזי. זה מה שקרה בערב הזה, אולי המוצלח ביותר בפסטיבל.
ארנו האס הצליח להגיע לשילוב מלהיב של גרוב ו – swing – לא מעט בזכות נגנים ליגת על, ובמיוחד הגיטריסט הוירטואןז חימו טבר Ximo Tebar מספרד. הוא ידוע כיוצר או מפתח את מה שהוא מכנה “Son Mediterráneo” – סגנון המשלב ג׳אז עם ניחוחות מהמוזיקה הים‑תיכונית, פלאמנקו, והשפעות אמריקאיות/ברזילאיות. הסגנון שלו מתאפיין גם בנגיעות של קלאסיקה, בחדשנות בהרמוניות, בשילובים של קצב מורכב ומגוון.
ארנו האס נוטה לג’אז פיוז’ן (Fusion Jazz), עם השפעה ברורה של סגנון ה־West Coast Jazz האמריקאי – מוזיקה עם groove, עם הרמוניות עשירות, קטעים שמתחברים גם לקהל שמוכן להיפתח גם לג’אז שאינו מסורתי גרידא. הפעם הוא הוביל בנגינה עוצמתית את הבלוז. יכולתו לעבור מרגעים שקטים מאוד לרגעי שיא, להשתמש בדינמיקה (soft‑loud) תוך שמירה על רגישות והבעה אישית. הצליל שלו לא רזה, לא סטרילי, אלא עשיר בחום.
ההרמוניות של אנה מאואר Anna Maurer מאוסטריה בנגינת פסנתר באקורדים מיוחדים, שינויים לא צפויים, אך תמיד בתוך קונטקסט שנשאר שמיש ונגיש – כלומר, לא סתם "הסתבכות" הרמונית, אלא שימוש שהמטרה שלו היא להעשיר את הטקסט המוזיקלי והרגשי. למרות הסגנון העכשווי שלה, ניתן לשמוע, כי הרקע הקלאסי חשוב לה – לא רק מבחינת שליטה טכנית, אלא גם בגישה לפיתוח רעיון מוזיקלי, בפרז’ינג, באיזון בין מבנה סגנוני ומבנה חופשי יותר. נגינתה מתאפיינת בקלות נשימה לצד עומק — כלומר, היא יודעת ליצור רגעים של שלווה, בהירות, וגם תקפוץ לרגעים מורכבים, סוערים או דרמטיים. קיימת אצלה איזושהי "חופשיות מתוכננת": לא הכל צמוד לתווים ולתיבה, יש מקום לאלתור, תגובה לנגנים ברוח ההרכב, לדינמיקה חיה של הופעה.
נגינתו של Jerzy Małek יז'י מלק, החצוצרן הפולני, מאופיינת בטון טבעי, לא מתאמץ מדי מבחינת עוצמה, אך מלא ברגש – לא תמיד מחפש להיות הצעקני או הקיצוני, אלא מגיע לדינמיקה ועומקחם פנימיים. הוא נוגע בשורשי הג'אז – בבופ, במלודיה קלאסית, באלתור ומשלב אלמנטים חדשניים מבחינת הרמוניה, סולם, קצב. Małek לא מנגן לפי נוסחה קבועה בלבד, אלא נותן מקום לאלתור לא צפוי. האלתור שלו לא רק תרגול של טכניקה, אלא תגובה על הרכב, על הדינמיקה.
גיל זוהר בבס הוא אחד מנגני הבס הישראלים הבולטים בתחום הג'אז, ומה שמייחד אותו היא ההקפדה על אינטונציה מדוייקת מאוד. הוא מצוטיין בשליטה גבוהה בטון ובלחיצה, מה שיוצר סאונד טבעי מאוד, כמעט שירה. זהו שילוב יוצא דופן של טכניקה מעודנת, רגישות הרמונית גבוהה, ואינטליגנציה מוזיקלית עמוקה. הוא לא "רק" נגן קצב, אלא שותף מלא ליצירה האומנותית, עם גישה מלודית ומודרנית לבס.
Arno Haas עיבודים, סקסופון (גרמניה), Anna Maurer שירה/פסנתר (אוסטריה), Jerzy Małek חצוצרה (פולין), (גיטרה (ספרד), גיל זוהר בס (ישראל),שרון פטרובר תופים (ישראל)
Backlash Blues
Here Comes the Sun
פסטיבל יפוג'אז מחווה לנינה סימון I Put a Spell on You
