איך לטעון שיר באנרגיות רוקיות מוספות? מצרפים את פורטיסחרוף. זה מה שעשו רוקפור בהופעה בלתי נשכחת (יום הולדת 30 ללהקה) כולל ליווי של כלי מיתר, שביחד יצרו רגעי שיא בלעדיים בסצינת הרוק הישראלית.
השיר שיצא לאור כסינגל מתוך אלבומם השני, "האיש שראה הכל", משלב בין חוויית קיום פנימית מאוד, כמעט חלומית, לבין תיאורים חזותיים וסמליים,  והוא נוגע בדיוק בנקודת התפר שבין ייאוש, חיפוש משמעות, ורצון לדרך חדשה.

"חור בלבנה" הוא שיר על חיפוש משמעות במקום שבו היא נעלמת, על הבדידות שבמסע הפנימי, ועל התקווה הדקה שלא לוותר, גם כשהכול חסר כוונה. זה שיר שבו האדם עומד על הקצה – אבל עדיין רוצה אבן דרך אחת, סימן קטן שיאפשר לו להמשיך ללכת.
הפתיחה ("לא יכול לשכוח, את הרגע בו רציתי, לאסוף כבר את הכל, ולא היה בי את הכוחלהמשיך ולעבור את כל מה, שאין בו כוונה") מתארת רגע של עייפות נפשית,  ניסיון “לאסוף את הכול”, כלומר לסגור מעגל, אולי להבין את החיים או את העצמי, אך בלי הכוח להמשיך. הביטוי “שאין בו כוונה” הוא לב השיר: החיים הופכים למסלול חסר תכלית. זו אמירה קיומית מובהקת,  קרובה לרעיונות אקזיסטנציאליסטיים של אדם שמאבד את משמעות הדרך.

ב"תן לי אבן דרך, ואדע איך להמשיך"  קיימת  התחינה למשהו יציב. הבקשה אינה לפתרון כולל, אלא לנקודת אחיזה אחת שתאפשר להמשיך לנוע. “אבן דרך” היא גם דימוי גשמי (סמן במסע), וגם רוחני (עוגן פנימי).
הוא מביע תחושת התפוררות זהות – ב“תמונה שנקרעה”,  מטפורה לנפש שאיבדה שלמות.,  או “חור בלבנה” דימוי למשהו מושלם (הירח, הסמל הרומנטי של שלמות ותאורה בחשכה) – שנפער בו חור, סדק.
זו תמונה של יופי פגוע — רגע שבו אפילו הסמל לתקווה (הלבנה) אינו שלם.
השיר הופך סוריאליסטי ומיסטי כמעט במילים "באור חיוור, במלכודת השעה, בא מלאך, תראו מה יש לו ביד, מה שמפריד בין טוב לרע, זה אחי..." אור חיוור” ו“מלכודת השעה” — זמן תקוע,שעת דמדומים. מצב תודעתי שבו אין בהירות.. המלאך מגיע כסמל לחזון או תובנה, אך “מה שמפריד בין טוב לרע זה אחי” — שורה מבלבלת ומטלטלת. האם "אח"הוא  כדמות שמגלמת את המצפון, או את הקול הפנימי של הדובר.
"במילים פוגע, לפעמים לא מתכוון, אני נשאר לבד, אחרון על ספינה שטובעת" וידוי שהוא הכרה בפגיעות ובטעויות אנוש, תחושת אשמה ובדידות. הדימוי “אחרון על ספינה שטובעת” מגלם סוף המסע — לא פיזי אלא רגשי/קיומי.
הדובר נשאר לאסוף את השברים, כמו קפטן שנשאר עם כלי השיט שנידון לשקוע.זו תמונה של השלמה עצובה, אולי פיוס עם הכישלון.
"כמו בהזייה אני חוזר לנקודה שבה התחלתי אז ללכת בתקווה שלא לזחול…" – השיר נסגר במעגל – הדובר חוזר להתחלה, כמו בהזיה, אך כעת הוא מודע יותר לשבר.הוא מנסה שוב “ללכת בתקווה שלא לזחול” – קריאה אחרונה לשמור על תנועה, על כבוד עצמי, גם כשאין עוד ודאות.
"בתוך כל זה נדמה, אני מתקרב עומד על הקצה." –  סיום לא פתור, אלא קצה פתוח. מקום שבו הכול עדיין תלוי על חוט דק בין נפילה לגילוי.
משירי הרוק הישראלים האלמותיים. רוקפור משלבת סאונד חלומי-פסיכדלי עם הרמוניות פתוחות, תופים איטיים, וגיטרות שמרחפות, מה שמשרת את התחושה של “הזיה מודעת”. המבנה המוזיקלי הלא סימטרי תומך בחוסר היציבות של הטקסט.
ההפקה של רוקפור בשיר הזה נעה על הקו שבין Dream Pop ל־Psychedelic Rock קלאסי.
הצליל מאופיין ב־דיליי ו־ריוורב נרחבים — במיוחד על הגיטרות והקול,  שיוצרים תחושת מרחק רגשי, בדיוק כמו תחושת הזרות שבמילים.נהכלים (תופים, בס, גיטרות, סינתיסייזרים עדינים) לא מחפשים דחיפה קדימה אלא מרחב, שכמעט מרחף במקום.
ברוך בן יצחק, הגיטריסט והמפיק של רוקפור, הוא מאסטר באומנות ה־טון ולא בריפים כאן הוא משתמש בגיטרות עם מודולציה קלה וב־Reverb עמוק, כדי ליצור “הילה” סביב כל תו.אין כמעט סולו קונבנציונלי.הגיטרה היא קול פנימי, לא כלי הדגשה. הקול של אלי לולאי נשמע רחוק, מעט רך, לא לוחץ, כאילו הזמר מספר חלום ולא שר.
המבנה אינו “פזמון–בית” קלאסי אלא זרם תודעה: בתים מתחלפים ללא חזרה מדויקת. ההדרגתיות ההרמונית מחליפה פזמון – יש תחושה שהשיר “נפתח” ו“נסגר” בלי לחזור. הסיום “עומד על הקצה” מגיע בלי קתרזיס – בדיוק כפי שהמוזיקה לא מגיעה לשיא רגשי אלא נמסה לתוך עצמה.

רוקפור חור בלבנה עם רמי פורטיס וברי סחרוף

לא יכול לשכוח, את הרגע בו רציתי,
לאסוף כבר את הכל, ולא היה בי את הכוח
להמשיך ולעבור את כל מה, שאין בו כוונה

תן לי אבן דרך, ואדע איך להמשיך,
נשאר כאב עמוק בפנים, אני רציתי רק ללכת
כמו להיות תמונה שנקרעה,
חור בלבנה

באור חיוור, במלכודת השעה,
בא מלאך, תראו מה יש לו ביד,
מה שמפריד בין טוב לרע,
זה אחי
במילים פוגע, לפעמים לא מתכוון, אני נשאר
לבד,
אחרון על ספינה שטובעת

כמו בהזייה אני חוזר לנקודה
שבה התחלתי אז ללכת בתקווה שלא לזחול
בתוך כל זה נדמה, אני מתקרב
עומד על הקצה.

רוקפור פייסבוק