הראל סקעת שר בלדה שמצליחה לגעת בנושא עמוק – משבר אמונה דרך הגשה עדינה, כמעט מתפללת. כבר מהשורה – “באמונה שבורה באתי נקי עד אליך” נוצר מתח. מצד אחד: רצון להיות “נקי”, כן, פתוח. מצד שני: אמונה שנשברה- משהו בסיסי כבר לא מחזיק. זה לא רק משבר דתי, אלא ערעור של היציבות הפנימית. כשהמציאות משתנה (“הפחד שוב משנה צורה”)- גם האמונה מתערערת.
“לחפש, לפחד, להרגיש, לאבד” – רצף הפעלים מרגיש כמו לופ, אין פתרון רק תנועה בין מצבים, מצב נפשי שבו אתה כן מנסה להתקדם, אבל כל תנועה מובילה שוב לאיבוד
לא מאשים רק את העולם או את האמונה – “המלך שמשקר לעצמו”. יש הכרה בכך שהמשבר כולל הדחקה, סיפורים עצמיים, אולי אפילו אשליה של שליטה.
“תן לי תפילה שאשיר” – זה רגע מעניין: הוא לא מבקש תשובה אלא מילים לשי. כלומר: האמונה כבר לא מובנת מאליה, אז הוא מחפש דרך לבטא,לאו דווקא לפתור את המשבר.
מול זה – הסיום די סתמי פשטני: “עכשיו תחבק אותי… סרט שיגמר בסוף טוב” – אחרי כל הפילוסופיה של המשבר, סקעת מסתפק באמירה – בקשת רחמים , חיבוק, סוף טוב. אמנם זה הופך את השיר לאנושי ורגשי ופשוט, אבל שומט את מורכבות האמירה העוסקת ב"אמונה שבורה".
המנגינה נוגה, אבל לא כבדה מדי. הרמוניה נקייה, כמעט “שמימית”, עיבוד שנותן מקום לקול, תחושה של ריחוף ולא של נפילה. לא דרמה מתפרצת אלא כאב שקט ומתמשך. הקול של סקעת לא דרמטי מדי, אלא “לייט מלנכולי” עם רוך ופגיעות, כמו נכנס לתוך הכאב ומזמין את המאזין להיות שם איתו
זה שיר של כנות רגשית גבוהה, הרמוניה שמשרתת את הטקסט, ביצוע מדויק ולא מוגזם. השפה יחסית “בטוחה” ופחות שוברת מוסכמות. אין כאן ניסוי מוזיקלי גדול. הכוח הוא בעיקר ברגש, וסקעת מצליח לגעת, כי הוא לא מנסה לפתור את "משבר האמונה" אלא פשוט להיות בתוך זה, בעדינות ובכנות.
הראל סקעת אמונה שבורה במאי : דניאל אהרוני צלם: שחר סיגל
באמונה שבורה באתי נקי עד אליך
איך הפחד שוב
עוד משנה צורה, עד שתחזור לי השמש
שקט, זמן לתפילה חדשה
לחפש, לפחד, להרגיש, לאבד
להפסיק כבר לרדוף
ככה עד הסוף
קח מעליי
שקרים שאספתי בדרך
הדלת סגרתי אני בפניי
הלוואי
שאפסיק כבר לחיות לי בערך
המלך שמשקר לעצמו
בוא תלמד אותי, איך להגיד מה כואב לי
תן לי, עוד מילים
שירפאו אצלי, שיפתחו לי שמיים
מה אם, תתן לי תפילה שאשיר
ואפסיק לפחד להרגיש, לאבד..
עכשיו תחבק אותי
תלביש לי אמת קצת אחרת
סרט, שיגמר בסוף טוב
