לא מצאתי טקסטים בחדש של הראפר איתי זבולון, האיש מאחורי השם "טונה".  זבולון אולי חשב שהוא מספיק בהיר כדי שאקלוט מילים בהאזנה. אבל היפ הופ הוא הז'אנר לספק מילים גם לעין, לא רק לאוזן. אסתפק בשלושת השירים שיצאו כסינגלים.
"גם זה יעבור", שיר באסה שאומר – הלב שבור, אין במה להתעודד, והעולם כמנהגו נוהג, הכל עובר ושום דבר טוב באמת לא קורה. רק הזמן מרפא. השיר יותר מאשר מעיד על ז'אנר היפ הופ ישראלי ייחודי, הוא מסמן יוצר מיוחד בסצנה המקומית, שנעזר במעבדים/ מפיקים מוסיקליים מצוינים כמו ניר דנן ויקיר בן טוב.
"מצאו תקופה לשבור לך ת'לב, אה? / והעולם כאילו כלום, מסתובב, אה/ ? מה אני אגיד לך? בוא נראה… / לא, אין לי קלישאות לזרוק בכל מקרה/  אם זה כואב, אז זה כואב /אני פה, אם תרצה ככה, לשתות… לשפוך ת׳לב /קשה לראות רואה אותך דועך/  וגם שמע אולי מוקדם להתלכלך,
הרי אולי עוד תחזרו, אולי תהיה עוד חתונה… / בעצם פאק איט, בת זונה/ יאללה, שידעו שזה כואב /גם לפרס שברו פעם ת'לב/ גבר, עם מה הוא מתמודד? / רגשות אשם, רחמים, לב בודד/אני מבין שקצת קשה להתעודד /  אבל בדקתי ת׳סטטיסטיקה ושמע:
גם זה יעבור / כמו הקינלי, כמו הטכנו, כמו הקרוקס/  גם זה יעבור / כמו הפילים, כמו ליאור מילר, סמנתה פוקס/  גם זה יעבור / כמו הדיסקים, כמו הווקמן, תראה בקרוב… / הזמן מרפא את הכל, הוא מרפא את הכל / אם לא הכל, את הרוב וגם זה יעבור… "
"סרט ערבי" כמו נכתב למחזמר היפ הופ בעין צוחקת על מציאות מקומית מבולגנת של מזרח בתוך מערב בשפה מפולפלת עתירת מבטא ערבי.
"כאן כל אחד משמיע מוזיקייה רצינייה / אינתה בא. בדאווין יעני ״קינג״? אינעל אביך! / ואללאק, ראפ ישראלי הוא האדה ״פאשלה אל פאדיחה״ / עוד זמר מלעון, אינתה ג׳אחש, יעני חנון / ג׳יב, ג׳יב אל מיקרופון, ואללאק תראה אותי מג׳נון / איפתח אל תזמורת וחלאס לבצורת / חרוזייה, על הביטס, כמו אוזניות של הדוקטורה / שובו של ה M.C סלאמת פי מתחרייה / לא תשתיק ת׳אמנות עם פרסומות וניצנוצייה / טונהמן ג׳ונס בא כמו ״רדיו רמאללה״ / נחליף לכם ת׳טעם בנרגילה (שיעול)
ב"רוק 30" הלך זבולון על קטע אוטוביוגראפי, בהיבט אישי שמביע מציאות/ מצוקה של אנשים צעירים.
"הילד בן 30, יש לו חוב גבוה / עדיין לא אכל בשביל לשבוע /מחפש איזה עניין, לא יודע /סתם משפט, אולי קמע / שנחמד לקעקע על הזרוע / עוד לא בחר מקצוע, הראש שלו סלט / אבוד בחריצים של הספה כמו שלט / נודד בין חברים ואוכל סיני / לשיחות עם תוכן ציני / זה מעט, אבל בינתיים זה מקלט / סיגריה ונזוז, אומר, אבל נשאר / מכאן זה רק לבלוז, או לפורנו, או לבר / ימים עפים לפח, הוא ממתין למהפך/ טלוויזיה מרעישה ומדגישה את החסך / והמסך הזה, מלא באנשים שכבר הצליחו להגשים / תמיד תהית איך הם מרגישים… . רוק 30"
מדברים על היפ הופ מקומי כעל ז'אנר של מוסיקת מחאה. לא קונה. נכון שפה ושם צץ משהו שיכול להיקרא "שיר מחאה" ("הדג נחש"), אבל בגדול הראפרים  המקומיים מביעים קודם כל את התסכול, את הכעס והתבאסות של עצמן, שנוגעים בממסד ובמציאות המקומיים.  אין כאן  תנועה של מוסיקה חברתית פוליטית משנת מציאות. אין כאן להקה מיליטנטית כמו Public Enemy האמריקנית. ההיפ הופ המקומי מצליח להחזיק ראש מעל המים בזכות ראפרים כמו טונה, שעושה ראפינג אותנטי מתוך אהבה אמיתית לז'אנר ובראיה מפוכחת של מציאות אישית וחברתית שאין בה זיופים.

וידיאו: "גם זה יעבור"