כמו ב"אנא וויאק", סינגל קודם, הוסיפה ליטל גבאי בית במרוקאית. לא לשכוח שהמילה מויימה עצמה – גם היא במרוקאית. לא "אמא" אלא "מויימה". יותר אותנטי? יותר שורשי? יותר אמיתי? האם העברית אינה מצליחה לשדר את האהבה – בפשטותה, ממש כמו שהמוסיקה מעבירה את עוצמת אהבתה?
למה שנעלה את הספק? יש אכן תחושה כי במרוקאית, עוצמת הרגש מטפסת, מהולה בתוגת אמת עמוקה – ההבעה נשמעת אמיתית, כנה, והלחן והטון מעבירים את עוצמות החוויה. חיבור התרבויות המוסיקלי – אותנטי, גיטרה אקוסטית, פסנתר ודרבוקה מתנים אהבה, הטון, סערת הרגשות – כנים המה.
אחפש אוצרות מן הימים, לקשט את ביתך/ כשהשמש שלך מעלינו, ללא תנאי תלטף/ את תראי יום אחד עוד אחזיר לך מפרי אהבתי/ מאחורייך שנים של עבדות/ את תנוחי ,את חלקך תאספי
מויימה…
למסעותיי את היית לי עיניים,צופה מרחוק/ את כאבת כאבי כשנפלתי, רצית לאסוף/ וכשטעיתי חזרתי אליך, אל חיקך העוטף/ ועתה שלחי סודותייך/ קול שמחה, כל תקווה בליבך
מויימה….
مامان من دوست دارم تونور منى
مامان من دوست دارم تو جشم منى
תגובה אחת
בתור מבקר מוזיקה ששם דגש על המילים, הייתי מצפה שתבין שהקטע שהיא שרה בסוף הוא בשפה הפרסית, לא המרוקאית שנשמע אחרת לגמרי.