מהות הזיווג רמי קלינשטיין וקרן פלס?  מה קרה? מישהו מוכן להסביר את פשר הדואט? טובים השניים מן האחד/אחת? טובים השניים לצורך שדרוג הקריירות? קומבינה לעידוד קופות מחייכות? השראה משותפת שהציתה יצירה משותפת (אלבום חדש)? חברות שהולידה דואט נחשק? כל התשובות נכונות? מה משותף לו ולה? – לא הרבה, אבל אם ניתן לייצר נתיב מוסיקלי מתקתק משלב כוחות – עשו את זה. מה עשו – עפו זה על זו. מוטיבציית-על.
לידיעת המבקרים שכיסחו את הזיווג באלבום החדש: הקהל לא קרא אתכם, או שקרא ומצפצף. תגידו דביק, חנופה, האמא, האבא של המיינסטרים. אז מה? רמי קלינשטיין וקרן פלס יודעים טוב יותר מכל מבקר מה טוב להם, על מה הקהל משלם, ואיך לתכנן חגיגה מלהיבה עד הפסיק והנקודה. על הבמה זה נשמע ונראה אפילו דואט נחשק.
רק שלושה שירים מעשרת שירי האלבום המשותף החדש הגיעו למופע. אם היצירה המשותפת הייתה הסיבה לערב הזה, מדוע לא בחרו עוד שירים מהאלבום? זה ברור: עשרה שירים חדשים לא יעברו את מיצי העיכול של הקהל. הרשימה שקיבלנו הייתה דה בסט אופ דה בסט אופ דה בסט של שניהם. למה לקחת סיכונים.
האזנתי לדיסק החדש. אם לסיעור המוחות קלינשטיין את פלס היה סיפור מקשר לשירים, יתכן והיה נוצר כאן מחזמר פופ בנוסחי הקיטש האמריקנים הקלאסיים – שובר קופות אף יותר מ"מרי לו". אבל "המחזמר" לא הגיע להיכל.
מה שהגיע הוא מצעד פזמוני רמי קלינשטיין את קרן פלס, פסנתר מול פסנתר, עיבודים חדשים במסלול מיינסטרים בטוח. גם כשפלס נעמדת/ נשכבת על הפסנתר – זה לא ספונטני. בטח כאשר הם יורדים לסיבוב ליטופים עם הקהל.
הביצועים המשותפים נועדו להכפיל את עוצמת האמוציות. קלינשטיין את פלס אינם מתיימרים בערב לספק מוסיקה שמחברת את האיכויות המוסיקליות של כל אחד מהם ליצירה חיים משותפת חדשה. מצד שני, מחזור הלהיטים  זרם בנתיב מלודי נוח לשניהם, שבו הקולות והלבבות משדרים על אותם גלים, בליווי הרכב משדרג.
באלבום, בפינאלה – מבטיחים השניים – "יום אחד עוד ניפגש אם זה כאן או במקום אחר".  מילים ומנגינה ושירה שמובילים לשיאי רגש. זוהי המגמה. זה מה שקרה בהיכל. שניהם נפגשו במקומות האלה במקצועיות ובהתלהבות. שתי מערכות תופים, גיטרות, קלידים סיפקו את הגרוב המבוקש. דבר אחד ברור: אם המפגש הזה נוצר רק לצורך קופות צוהלות – יש להם את זה. מכוונים למרכז ופוגעים. אם ביקשו להשמיע את היצירה המשותפת, להעניק את הערך המקורי המוסף למפגש – זה כמעט לא קרה.

 שירים:  תודה, תפוחים ותמרים , ואת, על הגשר הישן, רצה הביתה, קרוב אל לבך, לייק וואנאקה, אהביני, לשם, מתנות קטנות , אם אלה החיים, אהובת הספן, עד אשר ישוב, לחיות, מבול, בגידה, רק אלוהים ישפוט אותי, עניין של זמן, מחרוזת קצביים: כל הציפורים, כמו אש, נובמבר, בוא, פיז'ו 92, עטוף ברחמים הדרן: צעיר לנצח

הפקה מוסיקלית : עמוס בן דוד  גיטרה בס – בנצי גפני, גיטרות – אודי שמחון, אייל הלר, תופים – קרן טפרברג, קלידים – אודי שמחון, תופים אלקטרונים – עמוס בן דוד.

 צילום מרגלית חרסונסקי

וידיאו: עד אשר ישוב