בשביל רבים מייק אולדפילד ייזכר לנצח על יצירתו Tubular Bells משנת 1973, מסטרפיס – תערובת ייחודית של רוק ומוסיקת פולק. אבל  אולדפילד אינו עשוי רק מ"פעמונים טבעתיים". בין יצירותיו המשובחות – Ommadawn משנת 1975, יצירה תחושתית יוצאת מהכלל, שנכנסה לפנתיאון של המוסיקה האינסטרומנטלית המודרנית. כארבעם פלוס שנה הוא חוזר למחוזות היצירה ההיא, בשורה לכל מי שקיווה כי אולדפילד יחזור לפורמטים ארוכים. המוסיקה בשני פרקיה היא שילוב יפהפה של צלילים אקוסטיים וחשמליים, מלודיות ותזמורים יפהפיים, שרושמים את תחושותיו של היוצר. "חלק ראשון" משדר בפתיחתו אווירה פסטורלית בצליל חליל מה שמזכיר את Hergest Ridge משנת 1974. ההמשך – שילוב  של גיטרה, צלילים אלקטרוניים במה שמזכיר את 'Voyager' מ-1996.
אולדפילד ממשיך להיות מחובר למוסיקה קלטית, מסימני ההיכר של Ommadawn המקורי, אבל חובר במיומנות ובהשראה לסגנונות שונים, בפיוז'ן של מוסיקה אקוסטית וחשמלית. החזרה לאחור הוציאה מאולדפילד מנגינות, צלילי גיטרות וכלים אקזוטיים שונים (מנדולינות) "דיאלוגים" מענגים בין הכלים ומעברים דרמטיים  על בסיס היצירה הוותיקה. עונג.

1. Return To Ommadawn, Pt. I
2. Return To Ommadawn, Pt. II