הסיפור של שולה בחצר הוא אחד הסלסות העליזות שהושרו אי פעם בעברית, למרות שבסיפור הזה אין בדיוק סיבה לחגיגה כמו ב"מנגו בננה ומלון" במקצב צ'ה-צ'ה וב"יום סבבה". שולה הוא סיפור על זונה שמזדקנת לבדה בין בין הפחים והחתולים בחצר. אבל רובנס הזמר וחבריו מצהירים בדיסק האוסף הזה, שמוסיקה זה ריקודים, ורק ריקודים, לא פרובלמות.
רוב גירסאות הכיסוי עובדות ברוח של נשף ריקודים כ"טוחן ת'קפה", "רינה", "אין כמו יפו", "קפה תורכי", "קוואנטנמרה" או "מה רצינו".
"רינה" כשלעצמו הוא ביצוע חזק בזכות עיבוד קצבי עם אלמנט רוקי. "כשאת מגרדת" הוא סלסה טיפוסית, שזכה לעיבוד פריך. רובנס בסדר, אבל הוא זמר שמתפקד בד"כ לא יותר מאשר כלי בתזמורת. דווקא ביצוע שקט בעיבוד סטייל סנטנה של "ענבל" ששר ויקטור אזוס, נגן הבס, לא בדיקציה מעולה, אבל בהבעה מבפנים _ יותר נוגע ומגיע.
"אטרף" היא סיפור של הרבה השפעות מוסיקליות, הכלאה של רוק במקצבים לטיניים, סנטנה וטיטו פואנטה, ובסוג הזה של מוסיקה, העיבוד לעיתים הוא השחקן הראשי. הדוגמא של "זוהי יפו" מצוינת, בשילוב של ג'אז אפרו-ובני ועבודה נכונה על קולות. גם ב"קפה תורכי" חיברו טוב מאוד את העברית ללטינית. מבחינה זו, מגיע להרכב ציון גבוה. פרט כך, זוהי הקלילות הנסבלת או הבלתי של שירים שעושים מצברוח טוב ומתנדפים.
רובנס – שירה, אהרוני בנארי – גיטרות, ויקטור אזוס – בס, זוהר כחילה – פסנתר, קלידים, דורון רפטלי – תופים, כלי הקשה, אורן בלבן – כלי הקשה
