במופע הבכורה שלו  ב-2011 איחלתי לו, שכעבור חמש שנים הוא יגיע לקהל כמו זה של שלמה ארצי, שקונה כרטיסים בדבקות להופעות, ושלא מתבסס רק על סגידה של בנות, שהולכות שבי בעיניים עצומות אחרי האליל שלהן.  שש שנים אחרי, בהופעה במועדון התיאטרון ביפו, אפשר לומר שעדיין לא הגיעה השעה. כמעט אותו מחזה: מחנה מעריצות ששרות את השירים ומצלמות בסלולריים המורמים בו זמנית. הן מתדלקות את גושן שרוכן אליהן כמעט תוך כדי תנועה מלווה בקפיצות ובסיבובי גוף. המראה מהקומה העליונה מרהיב. התאורה תזזיתית.. גושן הולך עם  הקהל עד הסוף, והקהל מתדלק אותו לעוף על עצמו. שום מבקר לא ייקח ממנו את היכולות להלהיב את קהל היעד הזה.
במהות משהו בכל זאת השתנה.  גושן חזר גם לשירים ישנים כמו "איפה את", "כל מה שיש לי" ו"גבולות ההיגיון" שירים מ-2011, על האוהב המיוסר והנואש המוצף ברגש גואה, אבל בגדול – שם דגש על האלבום החדש. תשעה שירים נכנסו מ"שלושים". יש כאן שינוי: הגיל כבר משחק תפקיד. העין כבר יותר ביקורתית. גושן בחר לפתוח את הערב ב"דור הסתלבט" – אפיון של הדור העכשווי בפרספקטיבה ביקורתית גם על הקהל שלו. הוא שר על גיל שלושים ומרגיש שישים וחמש. "הראי לי אהבה כמו פעם בקושי נשארו לנו זיכרונות"...
"שלושים" הוא אלבום של תום הנעורים, של הבשלה, של שירים שעוסקים ביחסים של היום יום, ציפיות מהחיים, של בחינה מחודשת של זהות זוגית, של חיפוש שינויים בתוך שגרת תסכולים, של  יחסים ללא סיכוי בגלל הפער בינו ובינה, של חיפוש שקט מכל הרעשים.
נתן גושן נכון לעכשיו סוגר יותר ויותר את הפער בין הסונגרייטר לסינגר. מבחינת האוריינטציה המוסיקלית הוא מכוון כאן לנתיב מיינסטרימי בוגר יותר, רגיש יותר, אמין יותר ממה שהכרנו אצלו, שבו משתלבים גם להיטי ענק כמו "דברי איתי יותר"  ו – Thinking about it. המופע לא אפשר אבחנה בין חומר ישן לחדש. ההפקה המוסיקלית של גלעד שמואלי, מי שתרם תרומה אפקטיבית בעמדת כלי ההקשה, איחדה את השירים לרצף קוהרנטי נו-דאל-מומנט, ערב פופ קולח בזכות עיבודים שנתנו הרבה אוויר לשירים, ואפשרו לגושן המיוזע להגיע לשיאו בשירים האחרונים – בעוצמות קוליות ובמפגן גופני. זה היה שאו לכיד ומסוגנן של פופ-סטאר.
קראתי במשך השנים לא מעט ביקורות שכיסחו את גושן קשות. לא הצטרפתי אליהן, הגם שגם לי היו לא מעט הסתייגויות מהטקסטים שלו.  אנסח זאת כך: גושן הוא זמר טוב ללא יומרות להיות האמן האלטרנטיבי של הפופ המקומי, אבל יוצר של מנגינות מתיידדות, שהוא שר אותן ברגש ובעוצמה ששייכים אך ורק לו. יש לו  סטאר קוואליטי מהסוג שהוא מצרך די נדיר במקומותינו. השאלה אם יגיע לקהל מגוון יותר היא בהחלט בעיה שצריכה להעסיק אותו, אבל יש לי תחושה שהוא ימלא את קיסריה באחד הלילות בשנים הבאות בקהל שהיום נראה בעיניו "דור הסתלבט".

שירים: דור הסתלבט, חיכיתי, שלושים, כל מה שיש לי, גבולות הגיון, זה שלנו, ישנים, אחכה ללילה, Thinking about it,  עדיין ריק, נושבת באוויר, סערה, בואי בשלום, את באה אליי, איפה את, מה אם נתנשק, דברי איתי יותר, עוד
נגנים: גלעד שמואלי – תופים, אייל רווה – בס, אמיר קובלסקי – קלידים, מיכה הרשליקוביץ – גיטרות.
הפקה מוסיקלית: גלעד שמואלי

צילומים: מרגלית חרסונסקי

איפה את

מה אם נתנשק

דברי איתי יותר

עוד

26