אז מה בדיוק קרה שהיא כבר לא אתו, ומה מהות השינוי שהוא עובר. מצד אחד התחיל לעשן –שזה לא משהו, נהנה מקפה, שזה נחמד, קרא ספר – אחלה, התחיל לראות חדשות – נוט ביג דיל, וגם טס "למקום יפה", שזה סבבה. אבל על מה כל השיר הזה? מה קרה? מה השתנה. מה הרגיש? טוב או רע? מה למד בעקבות הנתק? ליהנות מקפה? זהו. זה הסיפור שלו? לא טקסט שגיל ויין, הלא הוא די ג'יי אונלי, יכול לנפנף בו בגאווה. גם מוסיקלית, אין כאן משהו לבשר עליו בראש חוצות. המנגינה והקצב מתיישרים מצוין על מסלול ים תיכוני, קליטים, קורצים לפלייליסט הנחשק. צל"ש יינתן לבניה ברבי, שבהודעה לעיתונות אין מציינים את חלקו בדה וויס (אני זוכר לו ביצוע נהדר של "זמר אהבה לים") שמעניק לשיר הזה "תוכן אמוציונאלי" אמין בשירת רגש מחלחלת. מה חבל שבניה הוא כאן על תקן "מתארח" וגיל ויין, היוצר, הוא שלקח לעצמו את הקרדיט הראשי כאילו – הוא המבצע. יש זמר, יש יוצר. למה לשנות סדרי עולם? מכל מקום, הביצוע היפה של בניה ברבי הוא הרבה מעבר לפונקציה של "אורח" – לתשומת ליבו של יוצר השיר.
קראתי ספר וראיתי סרט/ הסדר יום שלי עובר אחרת/ אני לוקח יותר את הזמן / מאז שאת לא כאן
לקחתי כמה שיעורים בגיטרה/ הייתי כמה שעות מול הים אז/ אני מכיר את הלבד בעולם/ מאז שאת לא כאן
אל תשאלי התחלתי לעשן / וליהנות מהקפה/ ועוד שבוע בעזרת השם/ אני טס לי למקום יפה
בדיוק כשהתחלתי להבין / מה אני רוצה/ מעצמי ובעיקר ממך/ ומה הרגשתי בכלל כל הזמן הזה
אלייך
ראיתי חדשות אתמול בבוקר/ אחרי שלא ראיתי איזה חודש/ יצאתי לריצה ראיתי אנשים שלא ראיתי מזמן
הם מספרים שגם את בסדר/ לא חיה את החיים לפי הספר/ כי אולי אם כן -/ אז עוד היית כאןאל תשאלי התחלתי לעשן / וליהנות מהקפה/ ועוד שבוע בעזרת השם / אני טס לי למקום יפה / בדיוק כשהתחלתי להבין / מה אני רוצה/ מעצמי ובעיקר ממך/ ומה הרגשתי בכלל כל הזמן הזה/ אלייך
