אנחנו חיים בעידן שכמעט כל סינגר חושב-מאמין שהוא סונגרייטר. למי שלוקח לעצמו את הקרדיט הזה – לא תמיד יש יכולת לבקר את עצמו. טל גבעמיר כתבה משהו על שמש, אור, עננים, שמיים כחולים ומעשים שיובילו לטוב. יצא לה שרבוט סתמי, מלל שאינו מתחבר לשיר, אינו מגיע ולא נוגע. המוסיקה היא דאנס קליט מתקתק מעוטר בביטים אלקטרוניים, צבע קולי יפה , אבל דיקציה בעייתית, שמקשה על הבנת המילים. גם ההבעה של הזמרת מרופרפת משהו, לא ממש מבטאת תחושה. ניסיתי להבין יותר מהקליפ למה התכוונה הזמרת. במאי הסרטון תקע אותה בפנים מחייכות על כיסא ענתיקה בחלוקים אדום-ורוד. הסרטון נראה משעמם יותר מהשיר, לבטח לא שדרג אותו. מה נשאר? פופ נעים שחולף ליד האוזן.
קליפ: עידן הרשקו
לא כל יום השמש מאירה לי/ מה קרה לי/ ים לא נגמר/ תמיד חלמתי רק ללכת/ לשחות עמוק עד שאפשר
השמיים כחולים למה ממהרים לצבוע אפור/ העיניים רואות בוא נזכור את האור
בלי הרבה מילים, רק מעשים יובילו לטוב/ אם נחבק את הרגע נוכל לאהוב
לרדוף אחרי ענן בלי להפסיק/ רק לגעת לי זה לא מספיק/ זה לא מספיק בשבילי/ לגעת לרגע, לעזוב
לא כל יום אני נושמת/ אני לוקחת עוד פסק זמן/ לפעמים רצים בלי לעצור/ אני אתה והעולם
השמיים כחולים למה ממהרים לצבוע אפור/ העיניים רואות בוא נזכור את האור/ בלי הרבה מילים, רק מעשים יובילו לטוב
אם נחבק את הרגע נוכל לאהוב/ לרדוף אחרי ענן בלי להפסיק/ רק לגעת לי זה לא מספיק/ זה לא מספיק בשבילי/ לגעת לרגע, לעזוב
