"איך אני מנצח במלחמות של אחרים ואף פעם אין לי כוח להתמודד קצת עם עצמי". המשפט נשמע שיחה ("אתה יודע ש…"). לא שיר. זה נכון שאין בעיה להלחין שיחת חולין. אבל אני עדיין מצפה ששיר – גם בפשטותו – יהיה שיר. השיר מתחיל בבכי – "אתה יודע שאתמול בלילה לא הפסקתי לבכות … כי כבר אין יותר תשובות לשאלות". שאלות, תשובות – מה מי מו? – "שוב הפסדתי בקרב האהבות", שר דורון מדלי במטפורה בומבסטית שלוקחת את האהבה לשדה הקרב. אז גם אם אני במאבקו הצודק של הגבר הבוכה בלילה, שמרגיש אבד-עליו-עולמו, עדיין אין כאן טקסט כתוב-טוב. המוסיקה שמתחילה פסנתר עצוב, מצליחה להעביר שברון לב, סערת רגשות אמינה – אבל רגשנות היתר אינה מיטיבה בסופו ל דבר עם השיר.