המשוררת תמהה בשיר למעשיה של ילדה מחוץ לביתה שמסתובבת בחוצות כציפור פצועה עד עלות השחר. היא קוראת לה לשוב לביתה. השיר מתוך אלבום הסולו השני של שם טוב לוי "התעוררות" (1981) מלחין מזן אקלקטי, חוצה גבולות סגנוניים (קרוס קלטשר) מגיע מאוריינטציה קלאסית. לוי תמיד איתגר עצמו בשירי משוררים.
יצירה זו היא מן הפזמונים המעטים שרביקוביץ חיברה ללחן קיים, כדי להגיע לאותה שלמות נדירה של מילים ולחן שנבראו זה לזה.
ה"ילדה" בחוץ שמעוררת את הדאגה-החרדה לה, מקבלת שורת הנחיות "האזיני לקולות", "שאי עין למרום", וכמובן "שובי לביתך". זהו גם רצון לחלצה מן הסערה על ידי כך שתיתן דעתה על מה שמחוץ לה: "תני לנפשך לשמוע / זֶמֶר קטן" – המוסיקה שככל הנראה עוררה את הכותבת/ משוררת  לכתוב את השיר. זה נשמע כאילו הילדה בשיר היא מי שכתבה אותו החוששת מסביבה הקודרת –  "שָם צֶמַח לענה, / שם נפש מרעידה מִקור / חלון אפל ותריס מוגף" – המייצרת תחושות הנעות בין קדרות ללא מוצא ועד מוות.   הסערה היא חיצונית ופנימית כאחת. לא רק רגלה  אינה מוצאת מנוח — "וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ" (בראשית ח' ט', סיפור המבול ותיבת נח) — אלא גם נפשה. השיר מסתיים בקרן אור:  שאי עין למרום, / כבר סדק שחר מאפיר/ נעורה כבר ציפור אחת/ שובי לביתך"  זוהי התבהרות של אור ראשון של "סדק שחר מאפיר". הציפור הלילית הפצועה מתחלפת באחת מציפורי השחר הממשיות.
רביקוביץ יצאה מהמנגינה המינורית של שם טוב לוי. שר אותו בטון תחושתי מלא כוונה, תחינה וחרדה. אחת הפסגות של הזמר הישראלי המולחן.

שם טוב לוי: הלחן הזה היה קיים אצלי מבגיל 18. איכשהו הוא התגלגל לידי דליה רביקוביץ, שכתבה עליו את המילים. אני זוכר שהופתעתי והתרכשתי, כשהגיעו אלי המילים., ועוד יותר כשנפגשתי א כדי לשנות משהו בטקסט לטובת התאמה עם המוסיקה. למרות  המקריות שבה נכתב השיר, יש בו אחידות אומנותית והפרייה הדדית בין הטקסט והמוזיקה, והוא אחד האהובים עליי".
עיבוד לאורקסטרה של לוי שדרג את השיר בצורה משמעותית.

גרסאות כיסוי: דנה ברגר (במסגרת "עבודה עברית"), חוה אלברשטיין  ונתנאלה לקחו את השיר לחלקת האדמה הלירית שלהן, שהעניקו לשיר איכויות אישיות מקסימות.

דנה ברגר: "שם טוב לו מתחבר אצלי לישראליות היפה. זה אחד השירים שעושים אותי גאה על כך שאני עושה מוסיקה במקום הזה.  בביצוע הזה ראיתי את 'הבית' כאדם עצמו, כלומר – לחזור לעצמך, לאו דווקא לבן זוגך. חשבתי על מישהי אבודה, שטועמת בחוץ פרחי רעל, והיא רק צריכה להחליט שהיא חוזרת  הביתה. הגרסה האלקטרונית מול האקוסטית בעיבוד הזה מדמים את הניכור של החוץ מול החום של הבית"

מה לך בחוץ, ילדה? / מנוח לא מצאה רגלך/ ציפור פצועה, חזרי אלי / ושובי לביתך.
האזיני לקולות/ הרעם על גגות בתים/ מקול סופה, שמרי נפשך. / שובי לביתך.
סהר חצות גבוה/ אור על ענפי אילן/ תני לנפשך לשמוע / זמר קטן.
שם צמח לענה/ שם נפש מרעידה מקור/ חלון אפל ותריס מוגף. / שובי לביתך.
סהר חצות גבוה/ אור על ענפי אילן/ תני לנפשך לשמוע / זמר קטן.
שאי עין למרום/ כבר סדק שחר מאפיר/ נעורה כבר ציפור אחת. / שובי לביתך.

שם טוב לוי שובי לביתך

שם טוב לוי וקובי אפללו – שובי לביתך