באמת נתמזל מזלו של גידי גוב לעבוד עם מיטב היוצרים, כפי שהוא מציין בספרון השירים שצורף לדיסק המשולש, או בלשונו – "לחלוק את חיי המקצועיים והאישיים עם מוסיקאים נפלאים, כותבי מילים קסומים ונגנים מרגשים".
בגדול – ככה מסכמים קריירה. אם פורטים לפרטים, אז אפשר לומר שבראש פירמידת הקריירה ניצב יוני רכטר, שבלעדיו דרכו המקצועית של גוב לא הייתה נראית-נשמעת כפי שהייתה, ואמנם עורכי האוסף בחרו בצדק לפתוח אותו עם "העיקר זו הרומנטיקה" (1978) שרכטר הלחין ועיבד למילים של עלי מוהר באוריינטציה ברורה של ג'אז ביג באנד קאונט בייסי קצבי וטמפרמנטי – על אחד שמתחיל עם הרבה בחורות ונשאר לבד. גם השיר השני מ-56 השירים בדיסק המשולש – "בלעדייך" הוא לחנו ועיבודו של רכטר למילים של דן מינסטר, וזוהי מוסיקה מסוג אחר, מנגינה והרמוניה שמשדרים אווירה עגמומית משהו – בהתאם לרוח השיר המתאר את תחושת הריק והבדידות בעקבות עזיבתה.  יוני רכטר נמצא בשירים מופלאים נוספים באוסף "טוב שבאת" (עלי מוהר), "איך שיר נולד" (יהונתן גפן), "גן סגור 83' (יהונתן גפן), "כלים שלובים" (אהוד מנור), "שטח הפקר" (עלי מוהר), "שלוש בלילה בעיר", "יש אי שם" (יוני רכטר/ענת גוב), "נגיעה אחת רכה" (עלי מוהר)
אני מוצא אוריינטציה ג'אזית בקשר שבין גוב לרכטר. זה קשור ב"פרייזינג". היכולת לשיר בפיסוק הנכון ולהעביר לא רק את הטקסט אלא את התחושה שליד הטקסט. וגוב מצליח לעשות את זה בקולו הבריטוני המחוספס. אבל גוב אינו רק זמר ג'אז. למעשה, הוא זמר אקלקטי. הבחירות שלו מגוונות, קשת מרהיבה של צבעים, פופ, רוק, ג'אז וגם מוסיקה ברזילאית. והרבה מה שנקרא – שירי ארץ ישראל הישנים והטובים.
רכטר דומיננטי, אבל הקריירה המוסיקלית של גוב לא הייתה נראית-נשמעת ללא לחניו המופלאים של יהודה פוליקר – "כמעט סתיו" (צרויה להב) "פרח" (צרויה להב), "יורם" (עלי מוהר, שיר מהופעה חיה, ערב יום הזיכרון, 1993), "שלל שרב" (מאיר אריאל), "לוליטה" (מאיר אריאל)
ואני מוסיף בחום את אבנר קנר של "תנו לגדול בשקט" (יואל לרנר ואבנר קנר), "חורף" (יואל לרנר), אלון אולארצ'יק – של "נערה במשקפיים" (יהונתן גפן), "למה ליבך כמו קרח?" (חיים חפר) , עמיר בניון – "בקצה ההר" (אסף אטדגי), "מי תרצי", "הליצן העצוב".
אוסף ללא קונספט עריכה מסוים. לא תמטי, לא כרונולוגי. לדיסק 3 זרקו כל מיני פיקנטריה, שאר ירקות, דואטים ישנים והקלטות חיות יען כי גוב הוא מבצע לכל עת וטרנד. לפעמים לתיעוד יש יותר ערך מהערך האומנותי. "רחוב סומסום" 1983, להקת הנח"ל 1972, משירי תנועות הנוער 1974, "יעלה ויבוא" מפסטיבל הזמר 1973, "סימן שאתה צעיר" מהקלטה בצוותא ת"א 1988, "ציפור המכנסיים הקטנה" מתוך "הג'יגולו מקונגו" מאת חנוך לווין 1989, "שיר העבודה" של סנדרסון, "אני גיטרה" דואט עם מאיה רוטמן, "פנס בודד" דואט עם ישראל (פולי) פוליאקוב
מתוכנית הטלווייזיה "יום חדש" 2006, "מה אתה בכלל יודע על אהבה" מפסקול הסרט "אחד משלנו" 1989, "נגיעה אחת רכה" מהקלטה של המופע "העיקר זו הרומנטיקה" 1991, "זמר לספינה" מהאלבום "משירי א"י הישנה" 1974. "סרנדה לך" עם מוני מושונוב ושלמה בר-אבא מתכנית הטלוויזיה "הדרן לנעמי שמר" 1991, "הריקוד המוזר של הלב" עם רונה קינן מתוך תוכנית הטלוויזיה "מפגשיר" 2005, "נתפייסה" דואט עם תמר גלעדי מ"לילה גוב 2" 2002.

אם לסכם את האוסף –  גוב יודע לשיר סיפור. לא ללחוץ מדי על הקול, זה פשוט טבוע בו, היכולת לשיר הכי טבעי. כמו אומר: אל תהיה גדול מהשיר. כשהוא שר "יורם" – זה יום הזיכרון הכי אמיתי שאפשר לעשות לחללי צה"ל. כשהוא שר "נגיעה אחת רכה", זהי נגיעת סווינג מרטיטה. כל מילה יושבת במקום.
הדיסק המשולש מראה עד כמה גידי גוב לא הסתבך בניסיונות. הוא שר מה שמתאים לו, לקולו, לאישיותו, בקולו החם, הבשל והבוטח, מצא את האיזון בין רוק ועממי. פופ וג'אז. קליל ומחויך, רציני ודרמטי.ז

אחלה עולם – גידי גוב שלל שיריו עם מאור כהן

גידי גוב – שלל שיריו ההופעה