0Y0A5763

יס קמה לתחיה

אנדרסון רבין וייקמן ARW

4.5/5

החברים אנדרסון רבין ווייקמן ( (ARW) נמצאים כבר בשלב כזה בקריירה שלהם שהם הולכים על ג'סטות חנופה: סולו חשמלית של "התקווה", ירידה אל הקהל במהלך Owner Of The lonely .Heart, כמו כוכבי פופ מחפשים להתחכך עם מעריציהם, חלקם בגילים האלה – ששים-שבעים.
השלישייה התייצבה בהיכל הספורט להגיש את הקלאסיקה של הרוק המתקדם ולחדש נעורים בקאברים ללהקתם לשעבר יס. מעריצי הרכב הפרוג רוק אולי חשו בחסרונו של כריס סקווייר, הבסיסט האגדי שנפטר לפני שנתיים, שהיה מאדריכלי המוסיקה של הלהקה. ג'ון אנדרסון לא שכח להזכיר.
זה לא היה מופע קאברים רגיל.  לג'ון אנדרסון –שירה, טרבור רבין – גיטרה, ריק וייקמן – קלידים יש  האנרגיות לשחזר את YES, הלהקה שאלבומיה משנות השבעים אופיינו באוריינטציה קלאסית של משקלים ומקצבים מורכבים, בוירטואוזיות מוסיקלית ובטקסטים שנכתבו בהשפעת זרם התודעה בביצועים של ג'ון אנדרסון בעל הקול הגבוה והמיוחד, כמו גם בצלילי הקלידים והגיטרות של ריק וויקמן וסטיב האו, התיפוף הפוליריתמי, של ביל בראדפורד והסאונד המיוחד שהפיק כריס סקוויר מהבס.
הבעיה היא איך מלקטים מאלבומים יצירתיים ישנים וישנים פחות את הדה בסט אופ ומחברים ביניהם למעין מצעד להיטים של הקלאסיים משנות השבעים והשמונים. אחרי הכל לא מדובר בלהקת פופ  של להיטים. Owner Of The Lonely Heart  היה השיר היחיד של הלהקה שהגיע למקומות ראשונים במצעדים.
איך מחברים בין אלבומים כמו 90125 ל – Big Generator ל – Union מ-1990? מסתבר שעל הבמה זה עובד. כמעט רוב הקטעים שנוגנו זכו לחיים מחודשים. השלושה אינם ממציאים משהו חדש, אלא מנסים לשחזר כמה שקרוב למקור את עברה של הלהקה. מהבחינה הזו – אין מקום לאכזבה. הם  מצליחים לחזור לאותם מקומות במיומנות גבוהה.
השאלה הגדולה נגעה לג'ון אנדרסון בן ה -73, האם הוא מסוגל לשיר בקולו הגבוה באותה איכות הזכורה לטוב את השירים של יס? כאן אפשר לדבר אפילו על הפתעה. אנדרסון מצליח להחזיק את הרפרטואר של יס על מנעד קולי שאינו מבייש את שיאי הקריירה שלו בשבעים ובשמונים, באנרגיות, בקצב, בחיוניות, כשהוא עושה שימוש גם בטמבורין, גיטרה אקוסטית, פעמונים ונבל קטן. מאחור קיבלו השלושה תמיכה מחטיבת קצב אפקטיבית, המתופף לואיס מולינו והבסיסט לי פומרוי, במיוחד האחרון שנכנס לנעליו הגדולות של כריס סקוויר.
צריך לזכור שקיים הרכב נוסף של יס,  בעל הזכויות על השם המקורי הכולל את סטיב האו בקלידים ואלן ווייט בתופים. מההרכב הקלאסי של יס. ההשוואות הין ההרכבים השונים בלתי נמנעות. כנ"ל השאלה – איזה הרכב מצדיק יותר את השימוש בשם יס. גם בלי להגיע למסקנות נחרצות, נדמה לי כי היחיד שאין לו תחליף מהלהקה המקורית הוא ג'ון אנדרסון.
גם כך, אחרי הערב של ARW, נדמה לי שלמעריצי יס הותיקים והחדשים אין מקום לתלונות. שלושת המוסיקאים עמדו במשימה במופע ספקטקולרי ששיאו בקטע המורכב וארוך Awaken – אפילו מעבר למצופה בקונצרט רוק שמחדש את ימיה של הלהקה ומעניק לקלאסיקות הרוק עוצמות מחודשות.

  1. Cinema
  2. Perpetual Change
  3. Hold On
  4. I've Seen All Good People
  5. Lift Me Up
  6. And You and I
  7. Rhythm of Love
  8. Heart of the Sunrise
  9. Tikva
  10. Changes
  11. Long Distance
  12. Runaround
  13. The Fish (Schindleria Praematurus)
  14. The Meeting
  15. Awaken
  16. Owner of a Lonely Heart
  17. Encore:

צילום: מרגלית חרסונסקי

Cinema

Perpetual Change

Hold On

Rhythm Of Love

Owner Of the Lonely Heart

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. אז ככה. חלק מההופעה היה מדהים באמת, שחזור של הרגעים המונומנטליים ברוק. כמו roundabout למשל. ג'ון אנדרסון מופלא ואכן אין לו תחליף בליין של הלהקה. היו כמה רגעים קסומים. אבל. הפלייליסט לא היה מושלם. פחות מדי שירים מהתקופה הראשונה ופורצת הדרך של הלהקה (drama, going for the one) . איפה camera האלמותי? ואם כבר union אז איפה brother of mine? וחסר סטיב האו… ראיתי גם את ההרכב של האו בהופעה. והמסקנה שלי- שילוב של האו עם אנדרסון והשירים הנכונים יהיה פשוט מושלם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן