מי שחשב שאי אפשר עוד להתרגש ממנה, צריך לראות את הדי.ווי.די הזה. עשרים וחמישה שירים פלוס בונוסים. מ-2 קונצרטים שנערכו בשני ערבים שבין ה-31 בדצמבר 1993 ל-1 בינואר 1994, מופקים כפי שרק סטרייסנד יכולה להפיק. הפרפקציוניסטית ביימה שאו עם תיאטרלי מא’ עד ת’ קולות שבוקעים מרמקולים, סרטים מוקרנים, סיפורים ביוגרפיים ובעיקר השירים הכי אהובים עליה, מהרפטואר הקלאסי של מחזות הזמר, מחרוזות, להיטים, קטע מצחיק עם מייק מיירס בדמות הטלוויזיונית של לינדה ריצ’מן והרבה הפתעות אחרות, שהם בידור אמריקני במיטבו. וכמובן, הביצועים שלה. סטרייסנד לא תרשה לעצמה פחות מאשר לרגש. זו לא רק הטיפול בטקסט, זו גם שפת הגוף שיוצאת מכול קלוזאפ, וזו התזמורת בניצוחו של מרווין המליש. בעשרים וארבע שעות שבין 1993 ל-1994, סטרייסנד היתה במיטבה.
