אלבום האולפן השלישי של פרויקט הסולו של היוצר והמפיק המהולל ג'ק אנטונוף המארח את של לנה דל ריי וברוס ספרינגסטין. האלבום נשמע בוגר מהקודמים של הבליצ'רז Strange Desire או Gone Now. ב – Take the Sadness Out of Saturday Night יש לאנטונוף הוא נקודת מבט שונה ומרעננת על משברים של שנות האלפיים, עדיין יוצא מנקודת מבט אנדרדוג בשירים כמו How Dare You Want More. האלבום מספר יפה את סיפורו של אדם שנלכד בין עברו לעתידו; בין ניו ג'רזי לניו יורק.
ספרינגסטין משתתף ב"'צ'יינה טאון'. אנטונוף חוזר מניו יורק לניו ג'רזי מקום עליו הוא מצהיר, שהוא מתייחס אליו באהבה של רגשות מעורבים. רצה להראות את עצמו שם דרך מישהו שהוא רוצה להישאר בחברתו.
לנה דל ריי משתתפת ב"חיים סודיים" (“Secret Life” ) שיר שקט שא מוצא את אנטונוף משתוקק למערכת יחסים פחות כאוטית ויציבה יותר. "אני רק רוצה חיים סודיים שבהם את ואני יכולים להשתעמם מהראש שלנו", הוא שר, כשדל ריי מספקת הרמוניות גיבוי, "אני רק רוצה אותך בחיים סודיים/כי נמאס לי לרדוף אחרי כל הקדושים האלה רוחות רפאים/ניסיתי להגיד לך שאני הכי רוצה אותך. "
האלבום נשמע כפרויקט המגובש ביותר של הבליצ'רז. זה עדיין ג'ק אנטונוף היוצר מפיק שרוצה לעשות אלבומים, לא רק שירים. אם לעיתים נוצר הרושם שגדולתו של אנטונוף "מתבזבזת" על הפקות אולפן. ב"הוצאת העצב ממוצאי שבת" זה אנטונוף הכי יצירתי. עם זאת, מוזיקלית, זהו אלבום מעט מבולבל של ניגודים סגנוניים שנשמע כאילו אנטונוף רוצה להישמע קצת ג'ף לין ( Stop Making This Hurt) או משהו בין ביץ' בויז לספרינגסטין (Don't Go Dark)  אך עם זאת חוזר לאלט-פופ שלו.
מצד שני, דווקא בורסטיליות הזו, ג'ק אנטונוף מוכיח שוב שהוא מעצמת פופ. רלוונטי באלבום הזה יותר מתמיד בתקופה הנוכחית. האלבום הזה מקיף כל עידן מוזיקה. מג'אז משנות ה -60 ועד המוסיקה האלקטרונית של שנות ה -80. אנטונוף לא מוכן לצאת מאזור הנוחות המוזיקלית הזו שלו, והוא מגשים את כל מה שמאתגר אותו מהבחינה הכי אישית.

Bleachers – Chinatown

בליצ'רז פייסבוק