וידאו

1. קנזס – אבק ברוח, Dust In The Wind 2. מוט דה הופל – All the Young Dudes עם דיוויד בואי3. טוטו – Hold The Line

מישהי ביקשה לקראת סוף הערב את There Must Be Another Way הדואט שלה עם אחינועם ניני באירוויזיון. בדיסק החדש השיר מופיע. מירה עווד סירבה. בצדק. למה להרוס.  הערב השלים את הדיסק המצוין שלה שיצא באלה הימים, למעשה – העצים אותו. מירה

בטח שלא דמיינתי בחלומותיי הכי לא שפויים שאמצא על הבמה את ג'ף לין, Jeff Lynne, מייסד גיטריסט ויוצר הלהקה. תארו לעצמכם שהרולינג סטונס הקשישים מופיעים בלי מיק ג'אגר. אצל ELO – אלקטריק לייט אוקסטרה,  זה סיפור אחר. ללהקת ELO נוצרה

אני יושב שורה 1 בביתן 1 בגני התערוכה, והכחולים האלה מתחילים להתרוצץ ולתופף בקצב אלקטרוני אדיר? על מה המהומה? שלוש הדמויות הכחולות נראות מוטציות מכוכב אחר, אבל לפי איך שהן מפעילות את הקהל – הן מהעולם הזה. הקהל חלק מסטירה

הסקסופוניסט ג'ושוע רדמן, בנו של הסקסופוניסט האגדי דיואי רדמן, ענק הג'אז שביסס את מעמדו במהלך שנות ה-90 כאחד הסקסופוניסטים הבולטים בג'אז המודרני, החליף במהלך הערב סקסופון טנור בסקסופון סופרן, ניגן כמה סטנדרטים כמתאבנים ובעיקר קטעים מקוריים וניהל דיאלוגים מצוינים עם

כשאומרים "חצוצרן איטלקי" מתכוונים בדרך כלל לאנריקו ראווה. אחרי הערב על בימת הג'אז של פסטיבל ישראל באולם "שרובר" בתיאטרון ירושלים צריך ללמוד להגיד "פאולו פרסו חצוצרן-על איטלקי", והייתי גם לומד להגיד בוב פרה, נגן הגיטרה מרביעיית השטן האיטלקית.  פאולו פרסו ורביעיית

נגן קונטרבס כזה עוד לא שמעתי. להגיד על רנו גרסיה-פונז  שהוא בסיסט יוצא מהכלל זה מעט מדי. הוא לוקח את הבס למקומות שהכלי עדיין לא ביקר בהם. רנו גרסיה-פונז בפסטיבל ישראל ירושלים 2009

על קני גארט של הערב הזה אפשר להגיד דברים מאוד קיצוניים לכאן ולכאן, כי הוא לא ממש נועד לאוהבי ג'אז מיינסטרים, הצליל אינטנסיווי מאוד עכשווי, מאוד לייב ובשרני מצד אחד, אבל פה ושם גם לירי. גארט לקח את הדברים הטובים מכול

רונה קינן יושבת על במה קטנה במרכז הבמה הגדולה, תזמורת מאחור, ברקע מוקרנת שיקופית – מצילום העטיפה, ציור של ילד על נדנדה התלויה על קנה תותח, שרה את אלבומה החדש המספר סיפור חיים של דמות המכונה "יואל", המבוססת חלקית על דמות

היפנים יגידו לך שאצלם גילברט אוסאליבן מעולם לא שבק. אני נפרדתי ממנו אי-שם בשבעים. האמת – חלק מהקהל שמילא חלקית את היכל התרבות חזר לבדוקמה נשאר מהזמר ההוא של קלייר, Alone Again Naturally ו-Nothing Rhymed. ג'ילברט אוסאליבן בהיכל התרבות

עלתה עם בלורית ענקית כזו. נכון ששום מניירה שלה כבר לא הפתיעה אותי, אבל עדיין מרגשת. נכון שיש לה קול מוגבל, מקורצף ומגורד, אבל זה בדיוק הקול שהשאיר את הקהל בסוף הערב רעב לעוד. תגידו קול סקסי ולא אתווכח. איזו

ג'ייק ואלווד בלוז הגיעו להיכל התרבות בתל-אביב לעשות גודטיים לקהל, אבל גם לעצמם. מצליחים לשחזר את רוח האחים בלוז המקוריים בערב ריתם אנד בלוז ורוקנ'רול, שמצדיע בבדיחות ליצנית לבלוז בראדרז המקוריים, גם לסרט הקאלט של ג'ון לנדיס. האחים בלוז בתל-אביב

מה עשתה מאיה בוסקילה בהופעת ההשקה של יאיר זיו? את ההסבר קיבלנו מבוסקילה שניות לפני שפצחה בדואט של "בואי נצלול" עם זיו. אז נכון שהפרומו של "הד-ארצי"  טוב לשניהם, אבל נראה שגם זיו לא האמין כשקיבל מבוסקילה טלפון ושמע כמה נדלקה על

מפגש ראשון עם יאיר זיו, רגעים לפני הופעת ההשקה ל"זמן", אלבום הבכורה שלו. 

אני זוכר ביצוע יפהפה של שלישיית גשר הירקון ל"ואולי" (לחן: יהודה שרת) – "הו כינרת שלי היית או חלמתי חלום" – שהוקלט לראשונה ב-1964 לתוכנית של "קול ישראל ויצא על הדיסק "ניגון עתיק" רק ב-1993 גם ב"זמר נוגה" אוסף שירי

אחרי "שירי האהבה של הביטלס" שנערך יומיים לפני, הגיעה ההצדעה ל – Abbey Road וקבעה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: הביטלס הוא מופע בנים, לא בנות, וזה לא בגלל הבלגן שעשה עידן אלתרמן עם הדפים של מילות השירים. סיבה אחת

 חצי שעה לפני ההופעה. אני פוגש את בני בשן לראיון קצרצר. שואל אותו על השינויים שמבטא האלבום החדש לעומת קודמיו. יש שינויים ועוד כמה שאלות שאינן הופכות את הראיון לחשיפה למוספי סופהשבוע. כולל שאלות על אלהים, על כך נקבל תשובה גם

שיתופי פעולה בין ענקי ג'אז שנראים מצוין על הנייר, לא תמיד מוכיחים עצמם בפועל. להיפך: הם יכולים להתברר כמגלומנים וחסרי השראה. אבל כשאגדות כמו הפסנתרן צ'יק קוריאה והגיטריסט ג'ון מקלפלין נפגשים, תמיד יש תחושה, שלא יכול לצאת מזה משהו רע,

לפי "שיר חשוף", האלבום החדש, שמסכם תקופה של סערות בחייו, חשבנו על מופע יותר נאמר אינטימי-מלנכולי שנובע מסערת רגשותיו. קיבלנו אותו בהפוכה. אנרגתי, מתקשר, חם על האש. רמי קלינשטיין -שיר חשוף

יכול להיות שרף הציפיות הורם גבוה מדי? עדיין מדהים שלהקה שאינה ענקית הלהקות בכל הזמנים מצליחה להביא כל כך הרבה אנשים, גם כאלה שלא שמעו שיר שלה שלא לדבר על דיסק – רק כדי לספר שהיו שם כשזה קורה. ומי

אם תלך אל השוק/ תראה אותה בוכה/ אישה יפה בין הפירות/ מוציאה עוד ממחטה/ הרוכלים צועקים לה צועקים/ מה קרה לך חמודה/ זה אהובי שלא רוצה/ הוא מצא לו נערה/ קחי לך תפוחים ותמרים/ תמתיקי את יומך/ הוא לא שווה

אנדרו אלדריג' הקרח בפרונט אינו מסיר משקפיים (תשכחו, מ"הלו תל-אביב", דברי חנופה כלשהם, בקושי "תודה" בסיום) דואג שהזרקורים לא יחשפו את פניו. סיגריה בוערת אינה משה מבין אצבעותיו. דמותו בתיאטרון הרוק – כאילו עלתה מן האוב. אם גותי, קודר וחורפי

רמי קלינשטיין חצי שעה לפני הופעת ההשקה ל"שיר חשוף" ברידינג 3 אומר דברים על פרפרים ושאר חרקים בבטן, על החשיפה ועל המועצה. רמי קלינשטיין – "שיר חשוף" – ההופעה

אירלנד באירוויזיון: שינייד האחרת עושה בית ספר לדאנס באירוויזיון במוסקבה. Et Cetera [Ireland] – Sinead Mulvey

עם צבא צלמי סטילס, וידאו ועיתונאים כמו שהגיעו למסיבת העיתונאים של הדפש – טוב שהוציאו תדריך מיליטריסטי, שגם לנשיאי מעצמות לא מועידים. גם כך, צלמים לא יסתערו על נשיא צרפת כמו שצלמים מתנפלים על דפש מוד. הבנה בסיסית בסדרי עולם.

לא פשוט לקחת קלאסיקה כמו "סליחות" שמזוהה מאוד עם יהודית רביץ ולנסות גרסה חדשה. מאיה רוטמן לקחה על עצמה את האתגר בפסטיבל ימי זמר בחולון במסגרת ערב שירי משוררים – "עוד חוזר הניגון". הניגון החדש המיוחל והמרגש לא הגיע, מה שהחזיר

Ever and ever, forever and ever you'll be the oneThat shines in me like the morning sun.Ever and ever, forever and ever you'll be my spring,My rainbow's end and the song I sing. Take me far beyond imagination.You're my dream

ב-7 בספטמבר 1977, והיא בת 36, קפצה המשוררת תרצה אתר, בתם של המשורר נתן אלתרמן והשחקנית רחל מרכוס מחלון ביתה שבקומה השישית אל מותה. תרצה אתר איננה, אבל לא הכל נגמר. שיריה חיים. גלי צה"ל והמון הפקות הפיקו לפני כ-7

דואטים לזיכרון. כשלאה שבת שרה "מישהו" בדואט עם בללי, ה"מישהו" הזה יוצא מקרביה כערגה עזה. כשברי סחרוף שר "יצאנו אט" – הבדידות החובקת, הפרידה בחיוך מקבלים משמעות מחודשת. וסלסולו הנאצל של שמעון בוסקילה שמחזיר את הפנים השמות. גם סלסולה הנוגה

גירסאות הכיסוי של בר בלפר, השחקנית הראשית בסרטו של עודד דוידוף. לא בדיוק זמרת של "כוכב נולד" אבל מבצעת ייחודית, אינטליגנטית. מתחילה עם "ימי ראשית הקיץ" של רוטבליט את קראוס, המוכר מהביצוע של ג'וזי כץ. טון רך. ביצוע קצת פלאטי,