וידאו

זה מדהים איזה גיוון הצליח ג'ון זורן ליצור ב"מצדה", אבל הההתרגשות הא בעיקר באינטרקציה בין הנגנים, בשמחת הנגינה, בדרייב של זורן, במנהיגות הסוחפת שלו. זה עבר, ובגדול. הרחבה

ג'ו ג'קסון לוקח שלושים שנות קריירה ועושה מהן מופע פסנתר קומפקטי שהייתי מגדירו כ"אדאלט רוק", רוק שחוצה הזמן, ביצועים נטולי גיטרה חשמלית, מאוד ממוקדים בשירה-הופעה המיוחדת שלו, באוריינטציה קברטית. הרחבה

לראות את ג'ו ג'קסון ממרחק נגיעה. הגם שאינני מזן ה"מעריצים", זה היה סוג של הגשמת חלום, באיחור של כמה שנים. פתאום, איש מבוגר עם חיוך מתוק הזה שמתיישב לנגן ולשיר מכל הנשמה. הרחבה

הרכות הנסבלת של "חופשת קיץ" היא משב נוסטלגי חמים לנצח. כתבו את השיר ברוס וולש ובריאן בנט (מלהקת השדוז שליוותה את קליף) לסרט הנעורים שנקרא – אף הוא "חופשת קיץ".   הרחבה

ירדנו למועדון של קפה זאפה בבית ציוני אמריקה לארוע ההשקה. מתחככים, לוגמים, מצלמים, מקרינים, מתראיינים. צוותי טלוויזיה ממתינים בתור. דניאל סלומון ששר באלבום "הו את" היה מחלק הראיונות הראשי. סלומון העניק תובנה: "שלום סימל בדיסק הזה ישראליות טובה, מחוספסות מצד

קרן אן בבארבי – ההמשך

אני עדיין מתקשה לעכל שישראלית (קרן אן זיידל, ילידת קיסריה) דוברת עברית מצליחה לשיר כל כך אותנטי באנגלית ובצרפתית, אפילו בפורטוגזית. הרחבה

זה קטע שאני יכול לצפות בו 20 עוד פעם  בלי להשתעמם. צילמתי אותו בהופעה של ננסי קינג וקארין אליסון במשכן לאמנויות הבמה במרץ 2008, ונדמה לי שתפסתי את אחד הדואטים המרגשים ששמעתי אי פעם בג'אז.  על ננסי קינג וקארין אליסון

מתי יש הזדמנות לשמוע שתי זמרות ג'אז גדולות ביחד על הבמה, ועוד שתיים שמצליחות להתחבר למרות סגנונותיהן השונים. .. הרחבה

ג'קו אייזנברג, – וידאו מהופעת ההשקה, חלק שני

ג'קו – טבילת אש מקצועית. מופע הבכורה להשקת אלבום הבכורה.  לביקורת

גלעד שגב, ג'וזי כץ – "האהבות שלי" קטעים מההופעה, המשך

פ פער הדורות עולה על לבמה ונסגר בלי בעיה. אין כמו השירים של "החלונות הגבוהים" לצמצם פערים של שלושים וארבעים שנה. הוא קורא לה "אגדה" ושותה בצמא את סיפורי הסקס-סמים-סיקסטיז שלה היא קורנת לפגוש בחור נחמד שיכול היה להיות הבן

דני רובס מנגן, שר ומדבר על האלבום החדש,שיוצא אחרי 10 שנות בצורת בהקלטות. ראיון על השירים ומה שמאחוריהם.

מריאן פיית'פול – הופעה בישראל, ההמשך

עדיין אחת ויחידה. גברת בלוז במידה מסוימת. הרבה עשן סיגריות בקול שלה, אבל זה לא רק מיתרי הקול השרופים, אלא האמירה שיוצאת מהטונים, משהו שמגיע מניסיון. ההבדל בין מריאן של לפני עשרים שנה ובין זו ששמענו בחולון הוא בבשלות ובבגרות.

זה קורה גם למוש. הוא מנסה גרסת ישיבה חורפית,, והפעם מארח את מארינה מקסימיליאן בלומין. האנפלאגדיות הזו היא כמעט חובה מקצועית בשדות המוסיקה המקומיים. אתה חייב גם מופע אקוסטי לקהל, בנוסף למחושמל. האם הוא חייב?  הרחבה

זה קורה גם למוש. הוא מנסה גרסת ישיבה חורפית. האנפלאגדיות הזו היא כמעט חובה מקצועית בשדות המוסיקה המקומיים. אתה חייב גם מופע אקוסטי לקהל, בנוסף למחושמל. האם הוא חייב?  הרחבה

מריאן פיית'פול הגיעה מאיסטנבול להופעות בפסטיבל "אשה" בחולון, מה שכמובן מיקד את השאלות במסיבת העיתונאים – על איך היא רואה את מעמדה של האשה בימינו. לא בטוח שמריאן ממש באה בשביל להצהיר הצהרות פמיניסטיות – "למרות שבסיקסטיז הייתי בקו הקדמי של

האיש ממש לא נראה כוכב. הוא נע בכבדות מסוימת, אבל קולו עדיין מצוין ושר רהוט מאוד. שבעה איש על הבמה, הליווי הקצבי פריך כשהבראס סקשן משחקים תפקיד יותר מחשוב בהצגה. יופי של נגנים שמייצרים אנרגיה מופלאה.  הרחבה

רייכל ממשיך להחניף בגדול ולהציב על הבמה את הצירופים האתנו מוסיקליים הנכונים, כשהוא עצמו כבר משוחרר מספיק כדי להציע גרסה משלו ל"מחכה",  השיר שהלחין לריטה. וריטה מוזמנת לשמוע  הרחבה  

עידו רייכל קרא לערב החדש "מנגנים בשקט", סוג של וריאציה על.  בהדרן שמסיים את המופע –  "ברונג פאיה", קטע אפרו קצבי, ה"שקט" מתברר כעניין יחסי, ורק חבל שהקהל נשאר תקוע מול הצלחות ולא יצא במחולות. אולי הכבדות של הארוחה שלפני. 

רייכל ממשיך להחניף בגדול ולהציב על הבמה את הצירופים האתנו מוסיקליים הנכונים, כשהוא עצמו כבר משוחרר מספיק כדי לקבל לערב שלו זמר נשמה נדיר רביד קהלני. שימו לב לסלסולים שלו. וכמובן – אלו מאיה אברהם וקברה קסאי המופלאות וגם אורחת

ארז לב ארי – קטעי וידאו מהופעת הבכורה, מועדון בארבי ת"א. חלק ב'.  לביקורת

לב ארי הוא נציג נהדר של הדור החדש של המוסיקה המקומית, של הרוק הים-תיכוני. ומה שהכי חשוב: הוא מביא הדבר האמיתי. ובוא נעשה איתו צדק. זה גם נשמע אמיתי לביקורת

מי שלא הגיע להופעה הזו בפסטיבל ג'אז תל-אביב – לא הגיע לפסטיבל, ואני יכול רק לקוות שהטריו הזה או לפחות קהיל אל-זאבאר עוד יגיעו לנגן בארץ.  לביקורת

ענק בסקסופון דיוויד פאטהד ניומן מלווה את הנגינה שלו בסיפורים על חוויותיו האישיות מתור הזהב של הג'אז, הסול והרית'ם אנד בלוז, ובעיקר הימים שהוא היה חלק של התזמורת של ריי צ'ארלס בתקופה החשובה והפורה ביותר של "האח ריי" . לביקורת

הבחירה בהרכב הזה לפסטיבל לא הייתה סתמית. נוצרה כאן אינטרקציה מוסיקלית מופלאה. דוד בלילטי נמצא ללא ספק בצומת מוסיקלי מרתק, שילובים בין מקצבים אתניים, גרוב, אילתור שהתוצאה שלהם – לוהטת.   לביקורת

כשמדברים על אגדות גיטרה, פוסחים בדרך כלל על תוצרת הארץ. ופתאום, נזכרים שיש גם רשימת קצרה של מקומיים, שפסטיבל הג'אז הזעיק אותם לערב אחד בסינמטק להראות שאגדות אינן נכחדות ושסולו גיטרה זה עניין של משהו שמחובר לגוף ולנשמה. טריו חשמלית