לא פשוט להגיע להזיה ולחלום בשיר. סִילוֹנָה (ווט א ניים) רוצה בסופו של דבר לעוף. ראש מלא פנטזיות. זו הפנטזיה שלה. האמינה שתהיה עטופה בה. לחיות חופשי, לומדת לעוף, כשהוא (מי שלימד אותה לעוף) מחזיק בידה. לא בטוח שאני מצטרף אל
איזה אולד פאשן אני. בסוף מסיבת העיתונאים במלון שרתון, כולם רצו לעשות סלפי או צילום עם א-הא. אני חייב לבדוק מה לא בסדר איתי (שלא הצטלמתי איתם!). מצד שני טרדה אותי השאלה: ווט דה פאק. מה כל כך חשוב בלקחת
דמיינו בר בשירים בסגנון אולד סקול שנות הארבעים-חמישים, פופ נוגע בסוינג, בג'אז לייט. זמר הסווינג של פעם חוזר. עודד אסנר ועמית רייס מתרפקים על המוסיקה ההיא בשירה שאפיינה את ה – Crooner של של אמצע המאה שעברה. השיר עשוי במתכון האולד
בטופ של הלטין פופ סונגס בבילבורד האמריקני עדיין שולט וחוגג ה"דספסיטו" של לואיס פונסי ודדי יאנקי את ג'סטין ביבר. להיטי הקלות-הבלתי-נסבלת הולכים נהדר. אין שום ספק: יש נוסחאות מוסיקליות לייצר אותן. מאלומה, הכוכב הקולומביאני מנסה נוסחה על מסלול האמצע הזה, וכבר
שלוש שנים מאז Chaos And The Calm, ג'יימס ביי מנסה להגיע לאלבום לא פחות חזק. הפלטינה כפולה והמועמדויות לגראמי מחייבות, במיוחד כשאתה מגיע לאלבום שני. השירים הראשונים – מציגים אותו rocky and soulful. רושם של האזנה ראשונה קובע – אתה ממשיך
"מגיע לך יותר טוב" הוא מסוג השירים שאינו יכול לפספס. גם הקול המלנכולי הזה, גם המעבר מבלדה נוגה לקצב uptempo, גם עיבוד ה – soulful groove, בליווי גיטרות פאנק, וכמובן השירה של ג'יימס ארתור והרמוניות הגוספל. ארתור מתוודה בפניה –
אנחנו ב-1970. הקינקס של האחים ריי ודייב דיוויס (להקה שהוקמה בבריטניה ב-1963) יוצאים בסינגל על בחור שפוגש בחורה (לולה) במועדון ברובע סוהו בלונדון (רובע סוהו היה הבית של סצנת הרוק של לונדון בשנות ה -60). היא שלוקחת אותו הביתה והופכת
הילדים בבריטניה מריצים את קלווין האריס ודואה ליפה לפסגת המכירות. המפיק הסקוטי והזמרת הבריטית. טקסט? נו באמת. נשיקה אחת היא הכל. אני נראית כמו כל מה שהיית זקוק לו. ליפה חמה חמה חמה. דוגמנות, מיליוני עוקבים באינסטגרם. אפילו עיתון הרוק
שם האלבום נלקח מ – “Hallowed Ground” "אדמה מקודשת", מילים שאומרות: "הלב שלי הוא כנסייה של צלקות". בישופ בריגס בחרה בשם הזה לשיר העוסק בהתגברות על הצלקות האלו. זהו אלבומה הראשון של הזמרת-יוצרת הבריטית שנולדה כ – שרה גרייס מקלאפלין ב-1992
די היה בשני צלילים כדי להרים את קהל הבנות באזור הפרקט על הכיסאות. אנשי האבטחה האירו בפנסים עליהן, הזהירו שיוציאו החוצה. זה עזר לחצי שיר. נו, באמת, מה הם חושבים שבמופע של אנריקה איגלסיאס אפשר לשבת, ועוד בנות, שצווחות גם
פול מקרטני אמר פעם: "עמוק בפנים, אנשים מאוד סנטימנטליים, אם הם צופים בסרט סנטימנטלי בבית, הם בוכים, אבל בפומבי הם לא יחשפו רגשות. אנחנו לא אוהבים להראות את הרגשות שלנו, אנחנו נוטים ללגלג על כך, ובאותו אופן, אנשים לא יודו
Fall In Line הוא בלדה מעצימה על הזכות לנשים להחליט על הגוף שלהן, להשתמש במוחן ובכוחן להגשים את החלומות שלהן ולא ליפול לתוך מסגרת "ציפיות" של החברה. "You do not owe them/ Your body and your soul" השתיים משמשות פה
הו יום שני הארור שמביא את תחושה הרעה, ביום שלמחרת יום השבתון (א' אצל הנוצרים) המסמן תחילתו של שבוע. מהלהיטים הגדולים של "האמהות והאבות" שקדם ל"קליפורניה חולמת". ג'ון פיליפס John Phillips כתב, דני דוהרטי Denny Doherty שר סולו. דוהרטי חשב
לאחר שהציגו את עצמם לעולם עם סינגל הבכורה, "Genius", מוציא הסופרגרופ הכולל את סיה, ה-DJ, מפיק העל דיפלו והיוצר, המפיק והזמר הבריטי לאברינת' סינגל נוסף – Audio. אין בינתיים אזכור של אלבום בדרך. השיר הזה הוא ממכר, בלי שום קשר לשם ההרכב – LSD. סיה שיתפה פעולה עם לאברינת' ב
דרושה טפיחה על השכם הלאומית. אחרי הכל – יום הולדת 70. תנו למירי סיבה נוספת לחגוג. אנחנו עוד נאמין שזה קורה עד ה-12 במאי, למרות שפוליטית, ישראל עושה הכל כדי שזה לא יקרה: לפי עשרת הראשונים שדורגו באתר מעריצי האירוויזיון Wiwibloggs –
השיר נכתב על ידי סטיבן סטילס, גיטריסט באפאלו ספרינגפילד. הוא לא כוון כשיר מחאה נגד המלחמה, אלא כהזדהות על רקע התנגדות של נערים באמצע שנות השישים ונגד סגירת מועדון פנדורה במערב הוליווד. סטילס לא היה שם כשסגרו את המועדון, אבל שמע על
אדל בת 30 השבוע (נולדה 5 במאי 1988). תגידו לה סופרסטארית. היא תגיב ב"השתגעתם?" אדל מתחרה על שיאי המכירות בכל הזמנים עם ביונסה וטיילור סוויפט. איך היא עשתה את זה? היא שרה הכי מרגש בלדת פסנתר על חברה לשעבר. אז מה?
את הגרוע ביותר כבר חווה, אחרי מה שעשתה לו. עכשיו שמש הבוקר זורחת "כמו כדור גומי אדום". אני מתבונן בקרדיטים של השיר ומגלה את שמו של פול סיימון. מה לפול סיימון וללהקת ה – Cyrkle? ב -1964 סיימון וגרפונקל הוציאו את אלבום
אלטון ג'ון הודיע על פרישה מהופעות (לא ברור מתי זה יקרה), ובינתיים חוגגים לו ולשותפו לכתיבת השירים ברני טאופין בשני אלבומי מחווה. Restoration הוא ברובו בסגנון קאנטרי, בעיקר בביצועי זמרות, ששרות כאילו אלטון ג'ון לחלוטין אינו קיים. האינטרפרטציות – ברובן עקרות.
הצ'יינסמוקרס משתפים בחגיגת הלהיטים שלהם את דרו לאב, זמר ויוצר ר-נ-ב. השיר הוא שילוב של אלמנטים של פופ ו – EDM, "מישהו" הבוחן מה זה כמו לחיות בעולם שבו כולם מאבדים את זהותם האמיתית במרדף אחר אובייקטים חומריים והמאבק לא
"גן עדן הוא מקום עלי אדמות… אנחנו נהפוך את גן העדן למקום עלי אדמות", שרה בלינדה קרלייל ב-1987, בשיר שאכן הביא לה גן עדן של הצלחה – מקומות ראשונים בארה"ב ובבריטניה באותה שנה. באנגלית נכתב שמה Belinda Carlisle, זמרת אמריקאית ילידת 1958,
כוכבת הפופ הדנית MØ מתרפקת על אהבת נעורים. לשיר מצורף סרטון המציג תמונות משפחתיות מילדותה של MØ ומשנות העשרה שלה .הסינגל מגיע אחרי ההצלחה הגדולה של האי. פי ‘When I Was Young’ בשנה שעברה. אחרי שיתוף הפעולה של מייג'ור לייזר,
טוני ברקסטון, אחרי 8 שנים ללא אלבום, מספקת 8 שירים חדשים, כל אחד מגיע מעצמותיה. ב – Deadwood, שיצא כסינגל היא שרה: "אני לא מאמינה שאני לבד בבית/ אל תמנע ממני לרצות לראות אותך/ למה לעזאזל אינך מרים את הטלפון? הלו?
בוב גאודיו, סולן "ארבע העונות", כתב את השיר אחרי שפגש ילדה כבת 5 לבושה בסמרטוטים בדרך לאולפן. הוא השאיר לה 5 דולרים, וזוכר את פניה המופתעים, מבלי שהוציאה מילה מהפה. גאודיו והמפיק של "ארבע העונות", בוב קרו, סיימו לכתוב את השיר והחליטו למהר
מה מוכרים לעולם? כחולת עין, תום נעורים של בת 17, יופי בתולי, הצטעצעות בפופ חמודי. סיפור על נער שרוצה לאהוב אותה, אבל אין לו סיכוי. היא אפילו מאשימה אותו ב – "Hands covered in blood but I know you won’t
חגיגת המיינסטרים בארה"ב של תחילת השבעים. משפחת פרטרידג' היתה תוכנית טלוויזיה בין השנים 1970-1974. היא התמקדה במשפחה מוסיקלית, בכיכובו של דייוויד קאסידי (שנפטר בנובמבר 2017 כשהוא בן 67) ואמו החורגת האמיתית, שירלי ג'ונס, יחד עם שחקנית סוזן די, ודני בונאדוס הצעיר.
תארו לכם שהאלבום לא היה כולל בלדה רגשנית כמו You Are The Reason. אין מצב. זה שיר שבונה קריירה. קאלום סקוט מגיע מהמקום הזה של מוסיקה עם עודפי רגש. הבחור, שהשתתף ב- Got Talent של בריטניה בשנת 2015, הוציא כמה סינגלים במהלך השנתיים
שאדה היא מסוג הזמרות שכיף לחזור אליהן גם אחרי חמש עשרה שנה בלי ששמעת שיר שלה. הסיבה: היא עושה לי משהו ששום זמרת אינה מצליחה. שנגדיר ביחד? קול הקטיפה, הצליל הפאנקיי המרוכך, העיבודים הפריכים, הפופ המתוחכם, המלודי-אלגנטי-אינטימי-היפנוטי. ואולי בעיקר – האותנטיות שלה, שאין
That What I Call Music – כותרת משנית של האוסף המסורתי. להיטים אופנתיים בזה אחר זה – "הם מה שאני מכנה מוסיקה" – אני? מי זה ה"אני" הזה, והאם הוא מתכוון למוסיקה במובן הרחב של המילה? יאללה, תפסיק להיות תמים
היא לא הצעצוע שלו, היא תכריח אותו להביט בה כשהיא רוקדת עם הבובות שלה. היא תראה להם, שהצעצועים הותיקים ינצחו את "נביאי הזמן המודרני". מישהו אומר לוונדר וומן שלנו: "אל תשכחי "את אלוהית" והסטיופיד בוי שראה בך צעצוע עוד יתחרט.
