היא אנגליה ממוצא הודי, ספגה את תרבות הטמילים מסרילנקה ומייצרת תערובת של בלוז, פופ, ג’אז, אפרו ומוסיקה הודית קלאסית. התמהיל הזה הוליד סוג של פיוז’ן קצבי עם נגיעות אלקטרוניות, טריפ הופ אתני, אם מחפשים בכוח הגדרה. השיר הנושא את שם
תן להם במרוקאית, תן להם ביוונית, תן להם בערבית. הכול הולך ובדאנס. בנות "חמסה" פותחות בגרסה מרוקאית ל"אתה חייב למות עלי", סרטאב הטורקית ממשיכה בזוכה האירוויזיון – "בכל דרך שאלך", ואז מגיעים הדאנס התורכי של פרנק קיי – "עזאר עזאר"
אחרי "ערבסק" שהזניק את הקריירה שלה, (אלבום זהב ב-25 מדינות, כ-200 קונצרטים), יוצאת בירקין עם משהו הרפקתני נוסף: דואטים עם מבחר זמרים כבקשתה, חלקם באנגלית, חלקם בצרפתית. JE M’APPELLE JANE היא שרה בחיוך עם הזמר מיקי (D3) ויש לה פלירט
זו ההצדעה של יוסו נ’דור למוסיקה הסופית שעומדת בבסיס אמונתו האיסלמית. הדיסק הוקלט לפני כחמש שנים בקהיר ובסנגל, אולם יציאתו עוכבה על רקע הטרור האיסלמי, ובמיוחד אסון ה-11 בספטמבר. נ’דור, מלך הפופ הסנגלי ומהבולטים בסצינת הוורלד מיוסיק מנסה לשזור דיאלקטים
בשידוך בין ג’אז ומקצב אפרו-קובני אין שום מהפכה. אבל בתיחכומו, בדמיון שופע, סוסה מכניס לתוך הסלסה והג’אז את מושא השידוך שלהם – המיקצב האפריקאי. הצ’ה-צ’ה-צה יוצאת מפולפלת, באילתור שמח, אך לא פשטני כשסוסה (פסנתר, מרימבה) אינו פוסח על האלמנט הריקודי.
