שירים חדשים

שירים מתחדשים, אוספים כוח מצוק העיתים. לובשים לבוש מוסיקלי חדש. אנחנו בימים שהאסון הולם בדלתות הבתים, תחושה אפוקליפטית באוויר. ה"תקרית" של דוד אבידן חוזרת בזמן. יוסי בבליקי חוזר, וכשבבליקי חוזר, יש על מה לבשר. רבים משיריו של אבידן סוגרים על

מי ששואל האם עדן בן זקן הסכימה לשיר את השטות הזו – צודק. ההגיון אומר שגם זמרת שכולה משועבדת למפיקי שיריה, לא תיפול למלכודת ההבלים והתפלות הזו.  אני לא בטוח שעדן התווכחה. מבחינתה – סבבה. שיר שמח. דמות להזדהות? שיהיה

הכישלון של הטקסט במשפט האחרון: "בוא נשוט נגד זרם התודעה".  האכלה בכפית של המאזין: אם לא הבנת עד עכשיו שאני שר על זרם תודעה – אז בבקשה, קבל הבהרה. חבל:  אחרי המעבר היפה של צליל נשיפה שמשדרג את את השיר

"אמא את למעשה זה אני", כתב עמיר בניון מכתב תודה לאמא. השיר הוא אחד השירים היותר פשוטים, היותר פרוזאיים שלו. יש כאן חרוז אחד יפה ולא שגרתי: "אני רודף אחרי החוכמה שלך כמו עני". רוב השיר בהמשך – שפה עממית

אז מהי אהבה? השאלה כה שחוקה ונדושה, שלא ממש חשוב לי לשמוע עוד תשובה. קראתי באיזשהו מקום שנתן לי הגוגל: "קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עמוקה כלפי אדם אחר, בעל – חיים או חפץ כלשהו".  זה נשמע לגמרי

הגבר מנגן את הכאב והגעגוע, שומע את פעימות ליבה, בשעה שהיא על מרפסת של אחר – רוקדת עם עצמה.  עם עצמה? למאור תיתון יצא מומנט חריג בין מצבור הקלישאות בשיר הזה. אשתמש באחת משלי: אין חדש תחת השמש הים תיכונית.

אהבה היא ככל הנראה משאת הלב הבולטת ביותר בעולמנו, אבל גם אחד הדברים מהם אנו חוששים יותר מכל. מה יש עוד לומר עליה? היא מחייבת, היא מפחידה, היא מפתיעה, מעמידה במבחנים, ויותר מכול קשה לדבר עליה. אז מחברים לה מנגינה

זהו? זה השיר? להעביר חיים שלמים באוטובוסים ריקים? יש עוד משהו? – להתבונן בנופים. לצייר. זהו. לפי הקומוניקט זה שיר בדידות. מה בדיוק עושים לרעות רוזמן אוטובוסים ריקים? השראת בדידות? מהו ה"משקל" שהיא מורידה מעצמה. תגידו: קצר הכי טוב. למה

מילים שהפכו מנגינה, אולי מנגינה שהפכה מילים, אם להשתמש בשורש "הפך" ששולט בשיר כדי לתאר כל המשתנים מול ה שנשאר יציב, בטוח. "שיר שהפך הבטחה/ אהבה בטוחה" – חרוז שהוא משחק מילים מאולץ משהו שכמו נתפר טכנית כדי ליצר את

הלו, זה מגן דוד אדום?! תבואו מהר. מישהו איבד הכרה. אפשר אמבולנס? רגע, סתם, סתם, עבדנו עליכם. הכל בסדר. אמבולנס זה בשביל השיר המטורלל. לא התעלפות, לא רופאים, לא אישפוז. יותר דאנס משיר. שרבטו עבור הזוג נועה קירל את יהונתן

מה מחפש שלומי סרנגה במקומותנו? הבחור התחיל כמתיוון וממשיך לשיר יוונית בעברית או עברית ביוונית. שיר על הזמן, על החיים, על החופש על המוות. הכל מתחבר למסקנה פשוטה: חבל"ז – שחק אותה חופשי, נסה להיות עד כמה שיותר מאושר, אל

סוף העונה? אני לא יכול שלא להיזכר בשיר היפהפה של גלי עטרי  – "סוף העונה, כל חלון מראה כבר/ את סוף העונה, בלילות כאלה/ היא לא ישנה, משהו עומד באוויר". יכול להיות ששוב עומד משהו באוויר? משהו בוער? יש מצב

במקום לבכות ולקטר על מפגעי הימים הקשים, מציע גוסטו ל"אח" האובד צרור עצות. "הקשב לזמן", "אל תעצור עוד יש חלום", "רק אם הלב שלך יוכל לתת, אתה תוכל לנוח באמת". הפניה ל 'אח' מסמנת את הכיוון. מדובר לא בקרוב משפחה

המים הם הבסיס לקיומנו, הם נוזל החיים, מוטיב רב משמעות, באשר הכל כמעט סובב סביב ובתוך נוזלים המקושרים לחיים.  הדר זכריה התייחסה למים כמוטיב גם בצורה הפיזית וגם בצורה המטפורית שלהם. למעשה היא עושה ככל העולה על רוחה עם מושג

סיפור קצר בנאלי על בינו ובינה. פרידה ללא מילים. המשפט אין דרך חזרה עמד באוויר. לתסריט הכניסו דממה, כוכבים, אופק. הקליפ מעניין יותר מהשיר, וליתר דיוק – מוסיף נדבך יצירתי פיוטי לנרטיב בשילוב של אנימציה וקטעים מתוך סרטי שחור לבן.

רועי לביא חוזר למזמור לדוד פרק כ"ג בתהילים. דוד המלך מתמודד עם סוגיית ההשגחה האלוקית  "גם כי אלך בגיא צלמוות – לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני". שורש האמונה בקב"ה הוא אהבת ה´הנצחית לבניו, אשר משענתו,

בדואט מנסים ענת מלמוד ולירן אטיה (מ"הפיל הכחול") לפתח תובנה ליברלית-פלורליסטית ככל הנראה על רקע חברה שמתנהלת בימים אלה על הקצנות וחוסר סובלנות. בגדול אומר הבית הראשון – רק האינסטינקטים הבסיסיים שלך יגנו עליך. הנטיה שלנו להיות מוגנים ולא להעז,

מנין היא באה ולאן היא הולכת? מאיה אברהם כנראה מודעת לאיזו קארמה היא מתכוונת. הווה ועתיד על כף המאזניים. ממה היא פוחדת, מדוע היא מסתבכת,  מה היא מנסה לתפוס ולמה היא שואפת? נישאר בערפל. הכי בטוח – בלילה כשהם יחד. 

האיש פותח מדורי כלכלה כדי לצחוק ממר לבבו. לא בטוח שהניסוח "פורץ בצחוק" מדוייק. חיוך פנימי סרקסטי יותר מתאים. מה זה? ביאוס טוטאל עם כל דבר – מגיע עד מחסור בסקס מזדמן.  מתוסכל מעסקים מצליחים של אחרים. איך יוצאים מזה?

"באנו חושך לגרש" הוא שיר חנוכה של שרה לוי תנאי ועמנואל עמירן שנלמד מאז  שנות השישים ועד היום בגני הילדים. הוא מסמל את נצחון המכבים המעטים על הצבא היווני ששלט על ארץ ישראל. "באנו חושך לגרש/ בידינו אור ואש/ כל

קרן פלס כתבה שיר על החמצה רגשית ואומנותית באמצעות הצעה לגבר להשתחרר. היא מדברת על אי הידיעה/ מודעות להתמודד עם החופש שבידינו. השיר נפתח במשפט שנאמר בסיטואציה של גירושין מצד הגבר לאישה – "הרי את מותרת לכל אדם", אלא שכאן

עידן עמדי שר תוגתו. אין כאן משהו טראגי, שדורש צליל עצוב. ובכל זאת, עמדי שר את עצמו בעצב. זה סגנונו. לא צריכים לחפור באיכות המילים. הוא מתכוון למה שהוא שר, והוא שר לאהובה באינטימיות משכנעת, בעצב כובש. "עד שיעלה היום

סתם ככה באמצע היום לאבד את הצפון, להביט בתקרה ולחלום. זה מה יש לעדי גיגי בראש? מה הוא רוצה?  ?to lose his mind, להשתגע, לאבד את הראש? מהות הרצון מעורפלת, כי מניעיה אינם ברורים. הנרטיב הזה מוגש בקצב איטי, קו

השיר  נכתב לפני הסדרה "המרוקאים החדשים" כהתרפקות על הסבתא התוניסאית שמבטאת את האהבה והחום למשפחה בין השאר בתבשילים שהיא מכינה בסירים הגדולים. נזכרתי בזוהרה אלפסיה מהשיר של ארז ביטון, זמרת החצר המוערצת אצל מוחמד החמישי ברבט מרוקו, שחיילים נלחמו בסכינים

יש מצב שמדופרסי קורונה מצטרפים בשירה לשירת המונים אופטימית בשיר הזה? אני רואה את סימן השאלה/ קריאה בעיניהם. אחי, אתה לא יכול לשיר כשאין לך מה לאכול. מצד שני: אלעד טרי חווה רגע של הארה/השראה: חבר'ה, צאו מהחושך, בואו נאיר

אני תמה מה גרם לאביאל קריב לקחת שיר לירי מזוקק כמו "שמח שבאת" מאלבום הבכורה של אביתר בנאי וליצור אותו מחדש בגרסת רוק עמוסת דציבלים. לא מדובר באינטרפרטציה חדשה לשיר, אלא במשהו שנשמע כמו שינוי מין – מהפך של ממש.