תלמידי "טריקי" ו"מסיב אטאק" מספקים הפתעות. בייבי נמבוס למדו משהו ממסיב אטאק. קווי דמיון ברורים. בריסטול על המפה. משם יוצא הטריפ האקספרמינטלי, בין ג'אנגל לדאב, סול והיפ_הופ. מעין תרחישי אווירה טעונים שיש בהם סיפור כמו ב"לייט נייט אנטיקס", קול נמוך
מהו דאנס משובח? אין נוסחאות. ברור שזה לא רק הקצב. המנגינה – חשיבותה רבה. חוץ מזה משהו ייחודי שיוביל בהחנפה לדאנס פלור, התפתחות שתסעיר את החושים, שתפעים הלבבות. שמעתי 20 שירים. בהרבה משתמשים בסמפולים (דגימות משירים מוכרים), בקצב מכונות חסר
ברוך בואכם לקברט הדאנס של מארק אלמונד. הפתיחה מסמנת כיוון: קברט-אלקטרו עם תבלין מזרחי. הטקסט: איש-נמר הכלוא מאחורי סוגר ובריח האהבה רוצה להשתחרר. אלמונד עשה דאנס קליט, קולח ומחניף. לא להתעמק בזה. אלמונד מחזיר במידת מה לתור הזהב של האלקטרופופ,
ללא ספק – אטרקציה בעירובים במשבצת הפופ האלקטרוני. הקטע "פיסטורלו" הוא שילוב מלהיב וסוער של פלמנקו, טראנס ומוסיקה אלקטרונית. ההמשך "הוללאם" הוא תבשיל אפרו אלקטרוני שנשמע כמוסיקת שבט פולחנית משודרגת. מה שעושה ג'ונו ריאקטור זה סלט קצבי אתנו עם אלמנטים
ז'אן מישל ז'אר חוגג יחד עם הפולנים את חגיגות ה-25 לארגון סולידריות של לך ולנסה. גם מנהיג הפועלים המיתולוגי עולה לבמה בנמל בגדנסק שסימל את המהפכה בטרם נפילת הקומוניזם להתחבק עם המאסטרו הצרפתי של המוסיקה האלקטרונית. למה לו לז'אן מישל
תצוגת ראווה של קצבים שעוררה אצלי קריאות התפעלות. צמד הפרקשניסטים מדנמרק עשה עבודה מבריקה בחיבורים של דאנס היפ הופ, טראנס ואלמנטים אתניים ולטיניים. הקטע הפותח "פלייד-א-לייב" הוא שימוש מלהיב בטכנלוגיית הטראנס. ב"סקינפוד" זהו רטט הקצב שמתמזג בצליל אתני. השניים עלו
תשכחו מכל מה שאתם יודעים על דאנס. טום פינדליי ואנדי קאנטו הם צמד ממקססים, שאפשר לומר עליהם: היומרה שלהם מוכיחה את עצמה. 12 הקטעים הם קליידוסקופ של דאנסים משתנים, דאב איטי, פאנק הזוי, צ'ילאאוט והאוס בעיבודים מאוד מקוריים. השניים "מעצבים"
DE PHAZZ הוא הרכב גרמני של 8 איש המונחה ע"י פיט באומגרטנר, שמייצר מארג ג'אז בתוך סביבה מוסיקלית עשירה מאוד. זה מסוג האלבומים ששומעים מהתחלה ועד הצליל האחרון. באומגרטנר הוא מוסיקאי מתנסה שאוהב SMOOTH ג'אז, אבל פוזל לרגאיי, לפופ קיטש,
מי שמחפש מלודיות בטראנס טועה. טראנס לא יכול להתחפש למשהו אחר. השיפורים הם בטכנולוגיות ובליטושים הסופיים. האוסף הזה, שמגיע מצרפת, הוא אחד המבריקים ששמעתי. הוא כולל קטעים של "אבסולום", "טוטאל אקליפס", "וויזי נוייז", "במבו פורסט", "לוג'יק בומב". רובם, בנוסף לרפטטיביות
השפם והכובע רחב השוליים הם סימני ההיכר של האיש שמזכיר לי את קיד קריאול, ומייצר נוסחה די סינטתית של אפרו-קריבי לריצפת הדאנס. עם זאת, האלבום הזה מספק הרבה צבעים. הסלואו "אלהים הוא אשה" נשמע כמו הימנון דאנס בינלאומי. רוב האחרים
הצמד הצרפתי דנקל וגודין לקחו אלמנטים מהקודם שלהם "מון סאפארי" ומפס הקול שכתבו לסרטה של סופיה קופולה ("דה וירג'ין סואיסייד") ורקחו מוסיקת פופ פוסט מודרנית, אלקטרוניקה עם הרבה הפתעות. היית קורא לאלבום "הצד האפל של ירח הסאפארי". האלבום נפתח בקולות
פיית'לס מראים שדאנס יכול לנסוק לאיכויות נדירות. מה שהם עשו מ"סימפטי" של "ציפור נדירה" הוא דוגמא לשילוב חכם בין להיט ישן לראפ. והדאנס של "אנחנו הגענו למקום 1" הוא אמנות הדאנס. זו אינה רק התמחות בצליל מודרני, אלא יצירה תחת
60 דקות של תרגיל בהיתוך מוסיקלי שייצרה חבורה אוסטרלית, שהלכה על אקספרימנט מקורי למדי. 900 דגימות מוסיקליות מכל כיוון והשפעה אפשריים מתחברות, החל משנות החמישים, דיסקו, פסיכדלי, ועד טכנו מודרני, הכל מתחבר ליצירה שאינה נשמעת בליל סתמי. במחשב המוסיקלי נדגמו
לפתיחות למוסיקה מכל הסוגים יש גם גבולות אצל פלורליסט כמוני. טראנס הוא דוגמא. אבל יש יוצאים מהכלל. בלנק אנד ג'ונס מעלים באלבומם השלישי את הטראנס כיתה. בקומוניקט קיבלתי שמות של מה שקורה כאן החל מ"קלאב טראנס", ועד "אלקטרו האוז" טכנוט
דאנס הכי חם ומהוקצע מאת מי שתחום התמחותו הוא די-ג'איות על כול סוגיה הנפוצים, הנשען על כול הטרנדים – ריתם אנ' בלוז שחור ועד האוז ואלקטרוניקה. הרד-קור וגם מלודי. אומרים לנו שהקוקס לא צריך שיציגו אותו. הוא די ג'יי אנ.בי.איי
אוקנפולד הוא מלך הדיג’איים, המקצוען, הגורו והמאסטרו בהפקות סאונד. האיש לקח את כל הדברים הטובים ששמע, ערך, מיקסס ואיזו הפקה יצאה: דיסק כפול עמוס סאונדים מהוקצעים שנושקים ברצף. זה דאנס, טראנס עם הרבה אלקטרוניקה. רשימה חלקית: טימו מאס, פלנט פרפקטו,
קשה לשים האצבע על להקה המייצגת במובהק את ה"אסיד ג’אז". תקראו לזה "גרוב ג’אז", "קלאב ג’אז". לא מדובר ממש בהיתוך של ג’אז לסגנונות האלה. בואו נגיד שסול, דיסקו, דאנס שנות השמונים מתחברים לאיזושהי צורה של ג’אז. הרעיון הכללי של ממציאי הז’אנר
בסצינת הדאנס של ה-90, למייק פיקרינג ול"אמ. פיפל" יש יותר מרגל. לתקליטן ממנצ’סטר, תכנת קלידים, נפל אוצר כמו זמרת הסול הית’ר סמול, האריתה פרנקלין של הדאנס, שההבדל בינה ובין זמרות דאנס אחרות שהיא שולטת בסיפור, כלומר – בקולה העמוק והדומיננטי
מי שחושב על מבוא מצויין ל-ORB צריך להתחיל עם האוסף הזה. סאונדים חלליים, אפקטים, קולות, קצבים, הרמוניות. מה, מו, מי? הORB- אינם עומדים להגדרה. הקטע "עננים פלומתיים קלילים" בשיתוף עם ביל דראמונד מ KLF- הוא תמצית החופש שמתכנתי הסאונד האנגליים
של כריסטוף מהשבעים תודלק לדאנס, אלא שהגרפיטי פרוג’קט שידם הייתה בתדלוק עשו עבודה שגרתית. הניצחון בסופו של דבר הוא של הלהיט עצמו, אבל צריך להודות שהוא תודלק באוקטן גבוה. אחר-כך במיקס נכנס בלי רצועה ה-Ai No Corrida של קווינסי ג’ונס עם
אילו אני תקליטן, הייתי שם את הדיסק הזה בראש ערימת הדיסקים שלי. הקולקציה של תומר גלט משלחת טילים לרחבות הריקודים. Aline, (ראה הבקורת הבאה) רטרו צרפתי שקיבל שדרוג טרנסי ע"י הגרפיטי פרוג’קט הוא מנה ראשונה ראויה. כמוהו אנה ויסי היווניה עם
יהל הוא מותג ישראלי בינלאומי מצליח. הלייבל הבריטי "וונדר בוי" למשל הוציא את DEVOTION שלו על גבי סינגל שהתברג במצעד הדאנס הבריטי. הקטע לא קיים באוסף הזה. המקצוען מתמחה בפתיחות אלקטרוניות דרמטיות. הוא יודע לעטוף את הקצב המדונסס בשכבות אווירה,
מי שלא נכנס אי-פעם ל"חלל" המוסיקלי של "לייקה", ילידת לונדון 93 לא יבין את האווירה שההרכב הזה מייצר. מישהו כינה את הצלילים DREAM POP. הסי.די הכפול כולל אוסף משלושת אלבומי ההרכב המנוהל ע"י הצמד מרגרט פידלר וגיי פיקסן. אלקטרוניקה וגם
התפתחה בארץ תעשיה בקנה מידה בינלאומי במה שנחשב בעיני אמנות הרגע. לסאונד טראנס יש הווה, ספק אם יש לו עתיד. ישראל היא מעצמת טראנס, אומרים לנו. לא בטוח שיש על מה לנפח חזה גאה. עמית דובדובני וארז אייזן הם תכנתי
שון פול, אלבום שלישי, זוכה גראמי, ממשיך בנוסחה מנצחת של מיקס בין דאנס, היפ הופ ורגאיי סולידי. תקשיבו ל-We Are Burnin ותבינו מהות התערובת. הקודם של Duty Rock שהכיל שפע להיטים העלה אותו אל אוטוסטראדת ההצלחה. שון פול עליז בקצביותו,
האלבום נפתח בסימפול מגניב מ"גימה, גימה גימה" של להקת "אבבא", ואנחנו מקבלים על ההתחלה את הפסגה הגלובלית של ההיי-אנרג’י דיסקו מהאייטיז – מדונה פוגשת את "אבבא" על רצפת הריקודים. הקטע HUNG UP מתחיל ומסתיים בתקתוק-צלצול שעונים שמזכיר עוד קלאסיקה – "זמן" של פינק פלוייד. הסאונד – ישדרג
ניו-אורדר, מלהקות השמונים המשפיעות והבולטות בסגנון פופ דאנס אלטרנטיבי, ממשיכה לייצר להיטי דאנס אסתטיים. השיר שעל שמו נקרא האלבום הוא מהסוג שיחזיר את הלהקה לראשי המצעדים. "אני לא ראוי לך, אין לי מה להגיד", מקונן-מתחרט האוהב בפניה. יש מי שיגידו שניו אורדר דורכת
לפי הסאונד בשני הדיסקים, לעופר ניסים יש תואר שלישי בסימפולים, ברימקסוסים. הוא לוקח כול דבר ומשדרג. בראשון זוהי מאיה סימן טוב עם ווקאלים מצויינים לדאנס מכונות. בשני תמצאו את השמות ריטה ("ג’רוזלם אופ גולד) ועברי לידר ("סינדרלה רוקפלה") לצד דבורה
הלהיט "איפ איי סרבייב" הוא מתאבן בשילוב מאוד אטרקטיבי, הייתי אומר אפילו חדשני ומעניין בשידוך בין אלקטרוניקה לסימפוניה. גם הקטעים הארוכים לחלוטין אינם משעממים, ושלא כמו אצל הרבה מתכוני אלקטרו-טכנו, יש כאן מוסיקה, מלודיות + קצבים חיים, לא סתמיים, ועיבודי
קוראים להם JONATHAN DAGAN וSHAY RAVIV- , שניהם עדיין קיימים בספר טלפונים עברי. טשטוש הזהויות בא להראות כמה למוסיקה הזו אין קשר לישראל. בין השפעות מציינים את "אוזריק" ו"דפש מוד", אבל מעבר לזה, דגן את רביב עושים פירה יפה של
